פאול לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר פאול לוי מוקף בבובותיו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ד"ר פאול לוי (1891 - 9 ביוני 1970) היה מראשוני הבובנאים בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאול לוי נולד וגדל בעיר אגר (כיום קב (אנ') שבצ'כיה) בעל תואר שלישי במשפטים. במלחמת העולם הראשונה שימש כקצין תותחנים.

עם נישואיו עבר לעיר המרחצאות קרלסבאד ושם עבד כמשפטן. את שעותיו הפנויות הקדיש לאהבותיו הגדולות: אמנות ותיאטרון בובות.

בשנת 1935 הקים להקה מקצועית יחד עם אשתו אלזה והזוג אריך ואירנה קינצל. הלהקה הופיעה בגרמנית ובצ'כית.

הוא הקפיד על במה מעוצבת, עם תפאורות אקספרסיביות, שימוש בתאורה ובמוזיקה חיה ומוקלטת. בשנת 1938 נבחרה להקת העץ לייצג את צ'כוסלובקיה יחד עם התזמורת הפילהרמונית של פראג ביריד העולמי בניו יורק. בחודש מרץ הלהקה הייתה ארוזה ומוכנה לצאת לדרך. אלא שאז התגברה האנטישמיות, בקארלסבאד נופצו חלונות של יהודים. פאול לוי ומשפחתו עברו לפראג. הם הצליחו להשיג אשרות מעבר לארץ ישראל כאמנים אורחים.

ביום בו פלשו הכוחות הגרמנים לצ'כוסלובקיה, עזבו ד"ר לוי, אשתו, בתו ועוד שלושה מחברי הלהקה לפולין ברכבת של 11 בבוקר, זו הייתה הרכבת האחרונה מפראג ברכבת פטרלו כבר חיילים גרמנים. אחרי מסעות ותלאות, המשפחה הגיעה לטריאסט, שם חיכו לה יותר ממאה בובות ארוזות ומשם עלו לארץ ישראל. הם הגיעו לנמל חיפה ב-23 במרץ 1939.

לוי החליט שבארץ החדשה הוא לא יעסוק יותר במשפטים אלא באהבתו הגדולה: המריונטות איתן הופיע ברחבי הארץ בשם "להקת העץ". להקה זו היתה תיאטרון הבובות הראשון שנוסד בארץ ישראל (ב-1939).[1]

מי שדיבב את הבובות היה צעיר צ'כי בשם יוסף פסובסקי – 'פפו', שלימים נודע כיוסף מילוא.

הלהקה הופיעה בהפסקות עד שנת 1950. בשנות הארבעים והחמישים יצר ד"ר לוי עשרות תלבושות ותפאורות עבור הצגות בתיאטרון הקאמרי בהאוהל, בהבימה ועבור האופרה הישראלית.

ד"ר לוי והצלם הידוע הלמר לרסקי צילמו את קטע הבובות בסרט "קללה לברכה" שהפיקה קרן היסוד שם הוא מופיע גם בתפקיד עצמו. הוא לימד במדרשה למורים לציור. הוא לימד גם בבית הספר לבמה שליד התיאטרון הקאמרי. בין תלמידיו היה הפסל והצייר דני קרוון (לימים, זוכה פרס ישראל). הוא כתב מאמרים שעסקו בפילוסופיה ובאמנות.

במשך השנים נעלמו רוב בובות העץ שלו. מתוך למעלה מ-300 בובות נותרו כ-20 ואלה עברו שיפוץ ושימור במוזאון לאמנות תיאטרון הבובות בחולון והוצגו שם בתערוכה לזכרו בשנת 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ארץ־ישראל מראשית ההתישבות ועד קום המדינה, עמ' 126.