דני קרוון
 |
|
| דני קרוון (2011) | |
| תאריך לידה | 7 בדצמבר 1930 (בן 85) |
|---|---|
| מקום לידה | תל אביב |
| תחום יצירה | פיסול |
דני קרוון (נולד ב-7 בדצמבר 1930) הוא פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1977.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרוון נולד בתל אביב. אביו, אברהם, היה אדריכל עירוני ומעצב נוף בתל אביב של שנות ה-40 עד שנות ה-60.
קרוון עבר להתגורר בקיבוץ הראל. למד אמנות בבצלאל והמשיך בלימודיו בפירנצה ובפריז.
בשנות השישים התמקד בפיסול אנדרטאות בבטון, כאנדרטת חטיבת הנגב ליד באר שבע.[1] עבודות נודעות נוספות שלו הן כיכר הסובלנות על שם יצחק רבין בפריז, "כיכר לבנה" בפארק וולפסון בתל אביב, והקיר הדרומי של אולם מליאת הכנסת [1] - המכונה "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" (על פי תהילים, קכ"ו, ו'). היצירה הבנויה מאבני גלילית גדולות, מדמה את חומת ירושלים עם עיגול במרכז המציג את "ירושלים של מטה" ומעין כיפה הפוכה למעלה המדמה את "ירושלים של מעלה". ב-2010 דרש לכסות את יצירתו בקיר הדרומי של מליאת הכנסת, במחאה על תיקון לפקודת האגודות השיתופיות שיאפשר הקמתן של ועדות קבלה ביישובים קטנים, וטען שישראל הופכת למדינה עם חוקי גזע.[2] בנוסף יצר את קיר העץ הקדמי של אודיטוריום הכנסת [2].
מאז שנות ה-80 בנה קרוון מספר עבודות אמנות אדריכליות בפריז, בהן גן סובלנות על שם יצחק רבין בכיכר אונסק"ו ותכנון ציר ארוך בסרז'י פונטואז (Cergy pontoise), שלאורכו מאירה קרן לייזר את שמי העיר.
בשנת 1984 שימש כמרצה אורח ב"אקול דה בוז אר" בפריז, וזכה בתואר "אמן השלום" של אונסק"ו ב-1996, בפרס "טבעת הקיסר" הגרמני ופרס הקיסר של יפן. באותה שנה הושלמה עבודתו "מגדל הדמעות" במוזיאון חיל השריון המשתלבת בבניין מצודת טגארט בלטרון. בחורף 2007 נערכה לקרוון תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה במוזיאון תל אביב לאמנות שלוותה בקטלוג רחב היקף. בהמשך שנת 2011 נחנכה בלב תל אביב "כיכר התרבות" בתכנונו.[3] באותה שנה נחנך פרויקט האמנות הציבורית הגדול ביותר: אקס מז'ור, לאורך ציר מרכזי בעיר סרז'י פונטואז ליד פריז, שאורכו כמה מאות מטרים. הצבע האדום שולט במבנה. הפרויקט נבנה במשך כשלושים שנים.
כיום חי ועובד קרוון בתל אביב, פריז ופירנצה. נשוי לחווה ואב לנועה, מפיקה הנשואה למאייר יזהר כהן, תמר, צלמת אופנה, ויעל, שחקנית.
בשנת 2009 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון.[4]
בשנת 2015 הוצב במקום ה-108 הסמלי ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים[5].
יצירות קבע מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדרטת חטיבת הנגב, באר שבע, 1963-1968
- כיכר לבנה, תל אביב 1977-1988
- מגדל יד לשריון, לטרון
- קיר אמנות בכניסה לבניין כיתות, כפר תקוה, שנות ה-70
- "הציר המרכזי" (Axe Majeur), סרז'י פונטואז, 1980
- "מעלות", בין קתדרלת קלן למוזיאון לודוויג, קלן, 1980-1986
- "דרך האור", הפארק האולימפי בסיאול, 1986-1987
- "כיכר הסובלנות" (לזכר יצחק רבין), משרדי אונסק"ו, פריז, 1993-1996
- "צפון", דיסלדורף 1990 - דיסקת פלדה בכניסה הצפונית לבית הנבחרים של מדינת נורדריין-וסטפאליה
- "נתיב זכויות האדם", נירנברג, 1989-1983
- "מעבר, מחווה לוולטר בנימין", פורבו, קטלוניה, 1990-1994
- "דרך הגן הנסתר", ספורו, 1992-1999
- "גן המייסדים, חדרה, 1995-1999
- "גן הזכרונות", דואיסבורג, 1996-1999
- "מעיין", מוזיאון האומנות של מחוז מיאזקי, 1993-1995
- "נתיב השלום", ניצנה, 1996-2000
- שדרת שארל דה-גול, לה דפאנס, 1989-2000
- "בראשית", נפת קגושימה, 2000
- "שעון שמש 1980, בגבעת רם שבירושלים
- האנדרטה לזכר בית הכנסת ברגנסבורג, 2005
- כיכר התרבות בתל אביב, 2011
- האנדרטה לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות, ירושלים, 2013
- אנדרטה לשואת הצוענים, ברלין, 2000-2012
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אנדרטת חטיבת הנגב, 1963-8
באר שבע -
פסל ברזל, 1963-67
בית המשפט המחוזי, תל אביב-יפו -
סביבה פיסולית, 1963-67
בית המשפט המחוזי, תל אביב-יפו -
מעץ הדעת לעץ החיים, 1964
מעונות הסטודנטים במכון ויצמן למדע, רחובות -
שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך, 1966
מליאת הכנסת, ירושלים -
אנדרטה לזכר קורבנות השואה, 1972
ברונזה ואבן
מכון ויצמן למדע, רחובות -
כיכר לבנה, 1977-1988
פארק וולפסון, תל אביב-יפו -
מעלות, 1980-86
מוזיאון מחוז מיאזקי, יפן -
דרך זכויות האדם, 1989-1993
נירנברג, גרמניה -
מעבר, מחווה לוולטר בנימין, 1990-4
פורטבו, ספרד -
נתיב השלום, 1996-2000
ניצנה -
מדבר, 1999
גן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו -
פרדס, 2007
מיצב ברחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו -
מתחם הבימה, 2011
תל אביב-יפו -
"צפון" בכניסה לבית הנבחרים של מדינת נורדריין-וסטפאליה בדיסלדורף
-
גן חטיבת פלמ"ח הראל, 2013
גן סאקר, ירושלים -
כיכר התרבות בתל אביב
.JPG)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר של דני קרוון
- דני קרוון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- דני קרוון בביאנלה לאדריכלות בוונציה 2006
- דני קרוון באתר הכנסת
- שלום מאת: אריה לובה אליאב, דני קרוון
- דני קרוון, כבשת הרש של ימינו
- דנה גילרמן, אני חייט לפי מידה, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
- טיפים לאמנים מתחילים עם דני קרוון, עכבר העיר, 12.1.2009
- אדריכלות בפריז: לגעת בשמש, לגעת ברוח - כתבה על עבודותיו של קרוון בפריז, באתר מסע אחר
- עקיבא אלדר, דני קרוון חוגג 80 במצב רוח לוחמני, באתר הארץ, 18/12/10
- מיכאל יעקובסון, האנדרטה לחטיבת הראל בגן סאקר, Xnet, 26.04.11.
- מיכאל יעקובסון: אחרי 65 שנה: אנדרטה לחללי חטיבת הראל נחנכה בגן סאקר, 16.6.13, Xnet
- צבי אלגת, "הכותל המזרחי של משכן הכנסת", מעריב, 12 באוגוסט 1966
- יונת נחמני, איזה ריח יש לרמברנט?, באתר כלכליסט, 20 בספטמבר 2011
- איילת שני, לא להיכנס לפניקה, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2013
- יאירה יסמין, דני קרוון: "מצאתי את הסוד איך לא להתנפח", באתר אפוק טיימס, 13 אפריל, 2013
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם דני קרוון, באתר iCast, 25 במרץ 2014- הדר אוריאל, דני קרוון "שמורת טבע" , מעריב , 5 בינואר 2015
- דני קרוון, להצביע נגד המלחמה הבאה, באתר הארץ, 23 בינואר 2015
- נעמה ריבה, דני קרוון: ״רוצים צל? שיעשו חורשה״, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיכאל יעקובסון: מיתוס כבר 50 שנה: זיכרון, אהבה, מוות ובטון באנדרטת חטיבת הנגב, 11 בנובמבר 2014, Xnet
- ^ דור גליק, דני קרוון נגד ועדות הקבלה: כסו יצירתי בכנסת, באתר ynet, 21 בנובמבר 2010
שני ליטמן, האמן דני קרוון: מתבייש בקיר שיצרתי בכנסת, ביקשתי שיוסר, באתר הארץ, 15 ביוני 2016 - ^ נועם דביר, הכיכר והחלום: דני קרוואן מדבר על כיכר התרבות שתכנן, באתר הארץ, 1 באפריל 2011
- ^ הטכניון יעניק תואר "דוקטור לשם כבוד" ליוסי אקרמן, יוסי ורדי ודני קרוון, באתר הטכניון
- ^ רשימת המועמדים
![[1]](http://www.knesset.gov.il/building/architecture/images/ar023.jpg){kind=link}
![[2]](http://www.knesset.gov.il/tour/images/30.jpg){kind=link}