דני קרוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דני קרוון
דני קרוון, 2011
דני קרוון, 2011
לידה 7 בדצמבר 1930
י"ז בכסלו ה'תרצ"א
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 29 במאי 2021 (בגיל 90)
י"ח בסיוון ה'תשפ"א
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
לאום ישראלישראל ישראל
מקום לימודים
תקופת הפעילות 1949–2021 (כ־72 שנים)
תחום יצירה פיסול
זרם באמנות הסגנון הבינלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות כיכר לבנה, גן הזכרונות, שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך, הציר המרכזי, אנדרטת חטיבת הנגב, אתר הנצחה לשואת הצוענים, צפון, נתיב זכויות האדם, מעבר, מחווה לוולטר בנימין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה יקיר העיר תל אביב-יפו (2021)
מסדר המופת האזרחי (2010)
אזרחות כבוד של נירנברג (21 באוקטובר 2018)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון (2008)
דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1999)
מדליית גתה (1999)
מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993)
פרימיום אימפריאל (1998)
פרס התרבות הלאומי של קטלוניה (2016)
פרס ישראל (1977)
דוקטור לשם כבוד מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
טבעת הקיסר של גוסלאר
מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יעל קרוון עריכת הנתון בוויקינתונים
www.danikaravan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דני קרוון, 1969
דני קרוון באנדרטת חטיבת הנגב, 2014

דני קרוון (7 בדצמבר 1930 – 29 במאי 2021) היה פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי, חתן פרס ישראל (1977), יקיר העיר תל אביב (2021), עטור פרסים בינלאומיים על יצירותיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוון נולד בתל אביב. אביו, אברהם, היה גנן העיר תל אביב במשך כארבעה עשורים ונחשב כאחד מאבות אדריכלות הנוף הישראלי. כבר בנערותו, נחשף לפיסול, אותו יצר עד לשנות חייו האחרונות.

בשנות ה-20 לחייו, עבר קרוון לזמן מה, להתגורר בקיבוץ הראל, ושם הכיר את רעייתו חווה לבית פוגלר. השניים נישאו בשנת 1955, ונולדו להם שלוש בנות: נועה - מפיקה הנשואה למאייר יזהר כהן, תמר - צלמת אופנה, ויעל - כוכבת ילדים בעבר ושחקנית תיאטרון בפורטוגל.[1]

קרוון חי ועבד בתל אביב (ברחוב צבי הרמן שפירא הסמוך ל"גינת אברהם קרוון"), בפריז ובפירנצה.

קרוון נפטר ב-29 במאי 2021, בגיל 90 ונקבר בבית הקברות של קיבוץ שובל[2].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992, הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה, ב-1996, הוצב במקום ה-110, ב-2003, הוצב במקום ה-113, ובשנת 2015, הוצב במקום ה-108 בבחירות לכנסת העשרים.

קרוון היה חבר המועצה הציבורית של בצלם.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוון החל את דרכו האמנותית בגיל צעיר. בשנים 1945-1943 למד בסטודיה לציור ופיסול של אהרון אבני, ובשנים 1947-1945 למד בסטודיה של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מגדולי הציירים הישראלים, וגם אצל האמנים מרסל ינקו, והאמן ומעצב הבמה דוד שניאור. באותן השנים, התמקד בציור ובציורי קיר, התמחות שהמשיכה אל לימודיו באקדמיה. ב-1949 למד ציור בבצלאל בירושלים. בין השנים 1956–1957 השתלם בטכניקת ציורי קיר (פרסקו) באקדמיה של פירנצה, במחלקה לרסטורציה (שימור) של גלריית אופיצי, ומאוחר יותר באקדמיה "גראנד שומיאר" בפריז.

עבודותיו המוקדמות היו איורים לפרסומי תנועת "השומר הצעיר", עיצוב תפאורות ללהקת הנח"ל, ואיורים לעיתון "משמר לילדים", ותכנון תפאורות לתיאטראות וללהקות מחול בישראל ומחוצה לה, בהן "ענבל", "בת-שבע" ו"מרתה גרהם" בניו יורק.

קרוון יצר עבור גופים שונים תבליטים וציורי קיר, ביניהם באונייה "שלום" של חברת "צים", במכון ויצמן, בהיכל בית המשפט בתל אביב, ועוד.[2]

בשנות ה-60, כחלק מזרם אמנות סביבתית ואדמה, התמקד בפיסול אנדרטאות בבטון.

מאז שנות ה-80, בנה קרוון מספר עבודות אמנות אדריכליות בפריז[3].

בשנת 1984, שימש כמרצה אורח ב"אקול דה בוז אר" בפריז.

ב--2010, דרש לכסות את יצירתו בקיר הדרומי של מליאת הכנסת, במחאה על תיקון לפקודת האגודות השיתופיות, שיאפשר הקמתן של ועדות קבלה ביישובים קטנים, וטען שישראל הופכת למדינה עם חוקי גזע[4].

בשנת 2018, עיצב קרוון את שער גיליון האמנות השנתי של "טיים אאוט" [5].

יצירותיו של קרוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של קרוון, הן פסלים גדולי ממדים בעלי אופי אדריכלי המתאפיינים בקו נקי ומינימליסטי, מרשים ורב עוצמה. הוא הרבה להשתמש בבטון חשוף או בעל גוון בהיר, ויצר סגנון ייחודי משלו. פסליו מוצבים במרחבים פתוחים בישראל וברחבי העולם, ומזמינים את המתבוננים להסתובב בתוכם. עם המדינות בהן מוצגים פסליו נמנות ארצות הברית, צרפת, יפן, גרמניה, קוריאה הדרומית וספרד[3].

יצירות קבע מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות ממבחר יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוון הציג בחוצות, בגלריות ובמוזיאונים הנחשבים ביותר בישראל ומחוצה לה, וזכה בפרסים והוקרה רבים. בהם:

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרטת הנגב, ספר תלת לשוני: עברית, ערבית, אנגלית. הוצאת מרסל, 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דני קרוון בוויקישיתוף

עם מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 דני שלי, ynet, ‏2021-08-24
  2. ^ 1 2 3 הפסל דני קרוון הלך לעולמו בגיל 90, ynet, ‏2021-05-29
  3. ^ 1 2 מונומנטים אדירים, קווים עדינים: יצירותיו הבולטות של דני קרוון בעולם, ynet, ‏2021-05-29
  4. ^ דור גליק, דני קרוון נגד ועדות הקבלה: כסו יצירתי בכנסת, באתר ynet, 21 בנובמבר 2010
    אתר למנויים בלבד שני ליטמן, האמן דני קרוון: מתבייש בקיר שיצרתי בכנסת, ביקשתי שיוסר, באתר הארץ, 15 ביוני 2016
  5. ^ מאת מערכת טיים אאוט, דני קרוון ז"ל: האמן הסביבתי שהגדיר את תל אביב נפטר בגיל 90, טיים אאוט, ‏2021-05-29
  6. ^ מיכאל יעקובסון, מיתוס כבר 50 שנה: זיכרון, אהבה, מוות ובטון באנדרטת חטיבת הנגב, 11 בנובמבר 2014, Xnet
  7. ^ כרמלה טייכמן בשיחה עם דני קרוון, אמן(הקישור אינו פעיל, 30.5.2021), באתר "בית לאמנות ישראלית", ספטמבר 2015
  8. ^ ראו: רשימת מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד בשנות ה-90 של המאה ה-20, באתר האוניברסיטה העברית.
  9. ^ אמיר רוזנבליט, תואר ד"ר לאות כבוד לפסל דני קרוואן, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 17 במאי 2009
  10. ^ מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת, www.hms.org.il
  11. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, הסרט "דני קרוון" הוא כמו זיכרון לילד נצחי, באתר הארץ, 1 ביוני 2021


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות רם כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דני_קרוון&oldid=34359346"