דני קרוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דני קרוון
דניקרוון.jpg
דני קרוון (2011)
לידה 7 בדצמבר 1930 (בן 88)
תל אביב
לאום ישראלישראל  ישראל
מקום לימודים אקדמיה גראנד שומיאר
Academy of Fine Arts, Florence עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול
יצירות ידועות כיכר לבנה, Way of Human Rights, Memorial to the Sinti and Roma victims of National Socialism, Tzaphon, אנדרטת חטיבת הנגב, שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך, Axe majeur, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות
פרס ישראל (1977)
טבעת הקיסר של גוסלאר
פרימיום אימפריאל (1998)
National Culture Award of Catalonia
מדליית גתה (1999)
מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993)
מסדר המופת האזרחי (2010)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון (2008)
דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1999)
דוקטור לשם כבוד מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
אזרחות כבוד של נירנברג (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.danikaravan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דני קרוון (נולד ב-7 בדצמבר 1930) הוא פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1977.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוון נולד בתל אביב. אביו, אברהם, היה אדריכל עירוני ומעצב נוף בתל אביב של שנות ה-40 עד שנות ה-60.

קרוון עבר להתגורר בקיבוץ הראל. ב-1949 למד ציור בבצלאל בירושלים. בין השנים 1956–1957 השתלם בטכניקת ציורי קיר (פרסקו) באקדמיה של פירנצה ומאוחר יותר באקדמיה "גראנד שומיאר" בפריז.

עבודותיו המוקדמות היו איורים לפרסומי תנועת "השומר הצעיר", עיצוב תפאורות ללהקת הנח"ל, ואיורים לעיתון "משמר לילדים". ב-1958 זכה בפרס ראשון בתערוכת העשור בירושלים על עיצוב בניין משרד הפיתוח.[1] בשנות השישים, כחלק מזרם אמנות סביבתית ואדמה, התמקד בפיסול אנדרטאות בבטון, כאנדרטת חטיבת הנגב ליד באר שבע.[2] עבודות נודעות נוספות שלו הן כיכר הסובלנות על שם יצחק רבין בפריז, "כיכר לבנה" בפארק וולפסון בתל אביב, והקיר הדרומי של אולם מליאת הכנסת [1] - המכונה "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" (על פי תהילים, קכ"ו, ו'). היצירה הבנויה מאבני גלילית גדולות, מדמה את חומת ירושלים עם עיגול במרכז המציג את "ירושלים של מטה" ומעין כיפה הפוכה למעלה המדמה את "ירושלים של מעלה". ב-2010 דרש לכסות את יצירתו בקיר הדרומי של מליאת הכנסת, במחאה על תיקון לפקודת האגודות השיתופיות שיאפשר הקמתן של ועדות קבלה ביישובים קטנים, וטען שישראל הופכת למדינה עם חוקי גזע.[3] בנוסף יצר את קיר העץ הקדמי של אודיטוריום הכנסת [2].

מאז שנות ה-80 בנה קרוון מספר עבודות אמנות אדריכליות בפריז, בהן גן סובלנות על שם יצחק רבין בכיכר אונסק"ו ותכנון ציר ארוך בסרז'י פונטואז (Cergy pontoise), שלאורכו מאירה קרן לייזר את שמי העיר.

בשנת 1984 שימש כמרצה אורח ב"אקול דה בוז אר" בפריז, וזכה בתואר "אמן השלום" של אונסק"ו ב-1996, בפרס "טבעת הקיסר" הגרמני ופרס הקיסר של יפן. באותה שנה הושלמה עבודתו "מגדל הדמעות" במוזיאון חיל השריון המשתלבת בבניין מצודת טגארט בלטרון. בחורף 2007 נערכה לקרוון תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה במוזיאון תל אביב לאמנות שלוותה בקטלוג רחב היקף. בהמשך שנת 2011 נחנכה בלב תל אביב "כיכר התרבות" בתכנונו.[4] באותה שנה נחנך פרויקט האמנות הציבורית הגדול ביותר: אקס מז'ור, לאורך ציר מרכזי בעיר סרז'י פונטואז ליד פריז, שאורכו כמה מאות מטרים. הצבע האדום שולט במבנה. הפרויקט נבנה במשך כשלושים שנים.

כיום חי ועובד קרוון בתל אביב, פריז ופירנצה. נשוי לחווה ואב לנועה, מפיקה הנשואה למאייר יזהר כהן, תמר, צלמת אופנה, ויעל, שחקנית.

בשנת 1999 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית[5] ובשנת 2009 – מהטכניון.[6]

בשנת 2015 הוצב במקום ה-108 הסמלי ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים.[7]

קרוון חבר המועצה הציבורית של בצלם[8].

יצירות קבע מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרטת חטיבת הנגב, 1963-8
    באר שבע

  • פסל ברזל, 1963-67
    בית המשפט המחוזי, תל אביב-יפו

  • סביבה פיסולית, 1963-67
    בית המשפט המחוזי, תל אביב-יפו

  • מעץ הדעת לעץ החיים, 1964
    מעונות הסטודנטים במכון ויצמן למדע, רחובות

  • שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך, 1966
    מליאת הכנסת, ירושלים

  • אנדרטה לזכר קורבנות השואה, 1972
    ברונזה ואבן
    מכון ויצמן למדע, רחובות

  • כיכר לבנה, 1977-1988
    פארק וולפסון, תל אביב-יפו

  • מעלות, 1980-86
    מוזיאון מחוז מיאזקי, יפן

  • דרך זכויות האדם, 1989-1993
    נירנברג, גרמניה

  • מעבר, מחווה לוולטר בנימין, 1990-4
    פורטבו, ספרד

  • נתיב השלום, 1996-2000
    ניצנה

  • מדבר, 1999
    גן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו

  • פרדס, 2007
    מיצב ברחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו

  • "צפון" בכניסה לבית הנבחרים של מדינת נורדריין-וסטפאליה בדיסלדורף

  • גן חטיבת פלמ"ח הראל, 2013
    גן סאקר, ירושלים

  • כיכר התרבות בתל אביב

  • אתר הנצחה לצוענים שנרצחו במלחמת העולם השנייה, ברלין

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרטת הנגב, ספר תלת לשוני: עברית, ערבית, אנגלית. הוצאת מרסל, 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דני קרוון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרמלה טייכמן בשיחה עם דני קרוון, אמן, באתר "בית לאמנות ישראלית", ספטמבר 2015
  2. ^ מיכאל יעקובסון, מיתוס כבר 50 שנה: זיכרון, אהבה, מוות ובטון באנדרטת חטיבת הנגב, 11 בנובמבר 2014, Xnet
  3. ^ דור גליק, דני קרוון נגד ועדות הקבלה: כסו יצירתי בכנסת, באתר ynet, 21 בנובמבר 2010
    שני ליטמן, האמן דני קרוון: מתבייש בקיר שיצרתי בכנסת, ביקשתי שיוסר, באתר הארץ, 15 ביוני 2016
  4. ^ נועם דביר, הכיכר והחלום: דני קרוואן מדבר על כיכר התרבות שתכנן, באתר הארץ, 1 באפריל 2011
  5. ^ ראו: רשימת מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד בשנות ה-90 של המאה ה-20, באתר האוניברסיטה העברית.
  6. ^ הטכניון יעניק תואר "דוקטור לשם כבוד" ליוסי אקרמן, יוסי ורדי ודני קרוון, באתר הטכניון
  7. ^ רשימת המועמדים
  8. ^ המועצה הציבורית, בצלם (בעברית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דני_קרוון&oldid=25851695"