פאלאצו אנטינורי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
פאלאצו  |
| מיקום |
פירנצה |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הרנסאנס |
| קואורדינטות | 43°46′22″N 11°15′04″E / 43.77281667°N 11.25112778°E |
 | |
  | |
פאלאצו אנטינורי (באיטלקית: Palazzo Antinori) הוא ארמון מתקופת אדריכלות הרנסאנס הממוקם בקצה הצפוני של ויה דה טורנאבואוני (אנ'), שם הוא יוצר פינה מוזרה עם ויה דיי פקורי (Via dei Pecori), ויה דל טרביו (Via del Trebbio), והופך לוויה דיי רונדינלי (Via dei Rondinelli), בפירנצה, איטליה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמון נבנה בשנים 1461–1469, אולי בתכנון של ג'וליאנו דה מאיאנו (אנ'), בהזמנת ג'ובאני די בונו בוני. הארמון הלא גמור נמכר ב-1475 למשפחת מרטלי. בשנת 1506, הם מכרו אותו לניקולו אנטינורי, שהזמין מספר שינויים (חזית אחורית) וקישוטים (גן פנימי), אולי מבאצ'יו ד'אניולו (אנ'). משנות ה-20 עד 1965 (עם קפיצה במלחמה), שכן בארמון המכון הבריטי של פירנצה .
המבנה הוא עדיין רכוש של משפחת אנטינורי, ושתי קומות עליונות עדיין מאוכלסות על ידי בן המשפחה.[1] בקומה התחתונה פועל אנוטקה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפאלאצו אנטינורי יש תוכנית מלבנית ושהיא בהשראה חלקית מפאלאצו מדיצ'י-ריקארדי. בחלק הפנימי יש אכסדרה מתקופת הרנסאנס משלושה צדדים, עם קשתות עגולות, קמרונות צולבים ועמודי אבן חול (פיטרה סרנה) עם כותרות מפוסלות. לצירי הקמרונות יש עיטורים דומים.
על קיר נישה בסגנון המאה ה-18 עם מזרקה עם פסל של ונוס וסלעים דמויי ספוג.
הגישה לגן היא דרך שער פנימי הדומה לזה שבפאלאצו ברטוליני סלימבני, מה שהוביל לייחוס השיפוצים מהמאה ה-16 לבאצ'יו ד'אניולו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Vannucci, Marcello (1995). Splendidi palazzi di Firenze. Florence: Le Lettere.
