פורטל:ביולוגיה/הידעת?/67
.jpg)
ב"שפת התכנות" בה מקודד ההחומר התורשתי, אין רווחים בין המילים, דהיינו, אין רווחים בין הקודונים. בשפה זו, המנגנון שקורא את הגנים, יודע איפה תחילתו ואיפה סופו של כל קודון, רק בזכות העובדה, שאורך כל קודון בדיוק שלוש אותיות. דהיינו, הקודון הראשון מכיל את האות הראשונה, השנייה והשלישית, הקודון השני מכיל את האות הרביעית, החמישית והשישית, וכולי. בכזאת "שפת תכנות", אם בטעות נשמטת או מתווספת אות בודדת, באחד הקודונים הראשונים של הגן, התוצאה חמורה ביותר. התוצאה היא, ש"מסגרת הקריאה", המגדירה את התחלת וסוף כל קודון משתנה. כך כמעט כל קודון משנה גם את הכתיב שלו וגם את המשמעותו. זוהי "מוטציית הזזת מסגרת". גן, שלפני כזו מוטציה, קודד לחלבון מסוים, יקודד אחרי כזו מוטציה, לחלבון שונה לחלוטין. הסיכוי שתוצאת כזו מוטציה תהייה חלבון פעיל ומועיל, היא אפסית. ובכל זאת, ישנם נגיפים שבהם גן אחד מקודד, בו זמנית, לשני חלבונים פעילים, שמועילים לנגיף, על ידי מנגנון, שמחקה מוטציות הזזת מסגרת.