מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה
גֵּאָה, קַלָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ
וְכַנְפֵי צְעִיפֵךְ הַתָּכֹל
אַט תִּרְעַדְנָה בָרוּחַ.
אַךְ בַּלֵּילוֹת,
בַּעֲבֹר מִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר
בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרֵךָ הַנָּמִים,
צוֹלְלִים זוֹגֶיהָ
אֶל חַלּוֹנֵךְ הָעֵר.
— כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה, מאת: דוד פוגל
הסבר[1]
|
 דוד פוגל
|
