לאט, לאט אנחנו מתחילים להרגיש את תנאי החיים בשעת מלחמה. פסקו החיים הנורמליים ועולמנו הפך לתהו ובהו. אין דואר; אין רכבת לנסיעה בלי רישיון מוקדם; הבנקים משלמים למפקידים רק חלק מפקדונותיהם.
...
15.10.39. עתידנו פרוש לפנינו כשמלה: אם הכובש ישתקע פה עולמית – אבדנו אבדנו. מהיום הראשון לבואו התחילו חומרות וגזרות בנוגע לעם חרמו. מה שאין הגבהים עושים ע“פ פקודה עושים הקטנים על דעת עצמם. ובכלל, מנהגו של הכובש אינו מובן לנו. יצא לו שם בעולם כאוהב סדר. ואצלינו, אחרי חמשה עשר יום עודנו שורר תהו ובהו. אין עוד חשמל, טרם, דואַר, רכבת, ושום מקצוע בחיים אינו מסודר.
— מגילת יסורין: יומן גיטו ורשה 1 בספטמבר 1939–4 באוגוסט 1942, מאת: חיים אהרן קפלן
