אה, עוד אין אתם יודעים מה טיבו של קיבוץ מרגע שהוא נתפס להלך־רוח אשר כזה. לכאורה, כולם אנשים שאנו פוגשים בכל מקום ובכל עת — איש איש ועבודתו שהוא יוצא לעשותה בבוקר ושב ממנה בערוב היום; איש איש וחדרו שהוא מטאטאו ושוטפו ומקיפו פרחים וצמחי־נוי; איש איש ואשתו וילדיו שהוא מתגולל עמהם, בין מקלחת לארוחת־הערב, על הדשא המקריח פתח חדרו. ועוד — זה אוסף בולים וזה מחבר חרוזים וזה פותר בעיות שח; זה מעגים נפשו על צרת־העולם וזה משמח לבו באשת חברו, באחת — כל מה שאתה מוצא בעולם כולו מתקפל לו בצנעה בין משעוליו של קיבוץ אחד. ואולם בשעה אשר כזו, כשקם חבר יחיד לערער יסוד מיסודותיו של הקיבוץ, נעשים כולם מקשת־פלדה, קמים כחומה בצורה ועומדים כסלע איתן כנגד המהרס והמחריב הפורש מן החבורה.
