פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט לועזי/7

המנדט הבריטי, או, בשמו הרשמי המלא (בעברית) המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י), הוא כינוי למנדט (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים ואשר מכוחו שלטו הבריטים בארץ ישראל (פלשתינה) בין השנים 1920 ל-1948. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הוקם חבר הלאומים. חבר הלאומים העביר החלטה כי אומות שעדיין אינן מסוגלות לשלטון עצמי, תישלטנה בידי אומות מפותחות יותר, עד שניתן יהיה בתהליך הדרגתי להעביר את השלטון לידי המקומיים. גישה זו באה לידי ביטוי בסעיף 22 לאמנת חבר הלאומים, שנחתמה בועידת פריז בשנת 1919. לאחר מכן הוכנס סעיף זה אף לחוזה ורסאי שנחתם ב-28 ביוני 1919. באפריל 1920 נפגשו נציגי המעצמות בועידת סן רמו על מנת לדון בדרכים ליישום סעיפים אלו. אז חולקו השטחים שנכבשו במלחמת העולם הראשונה, ובריטניה קיבלה את המנדט על ארץ ישראל ועבר הירדן.

נוסח המנדט על ארץ ישראל. (אנגלית)