פורטל:להט"ב/ערך נבחר/20
 |
מוות בוונציה היא נובלה מאת הסופר הגרמני, חתן פרס נובל לספרות, תומאס מאן. הנובלה, שפורסמה לראשונה בשנת 1912, מתארת את מסעו של הסופר הבדוי גוּסטָאב פוֹן אַשֶׁנבַּאך לאיטליה ואת תשוקתו לנער בשם טַאדְז'וּ. הנער מתואר בספר כיפה-תואר וכמי ש"לא ניתן לעמוד בפני קסמו". אשנבאך נתקף לראשונה בחייו ברגשות תשוקה ומשיכה, שאינו יכול לשלוט בהם. משיכה זו גורמת לסופר המזדקן להישאר בוונציה ולהמשיך לעקוב אחר הנער הפולני, גם כאשר נודע לו כי מגפת הכולרה פגעה בעיר, וזאת על-אף שמעולם לא הייתה לו הזדמנות אפילו לדבר עם הנער. הסיפור מסתיים כאשר הנער יוצא עם חבריו לשפת הים, ואשנבאך מת בעודו בוהה במושא אהבתו.
למרות נושאו של הספר, בעת שפורסם לראשונה, רוב הקוראים לא ייחסו חשיבות למוטיב ההומואירוטי שבספר, וראו בו אלגוריה בלבד; וזאת למרות ביקורות של פרשנים מסוימים שמצאו בתוכנה רמזים לחלקים נסתרים של אישיות הסופר תומאס מאן.
רק שנים לאחר פטירתו של הסופר תומאס מאן, קיבלו הרמזים שבספר ביסוס ביוגרפי, כאשר פורסמו יומני הסופר. ביומניו, שנפתחו לפי צוואתו רק עשרים שנה לאחר מותו, ביטא מאן את מחשבותיו ההומו-ארוטיות ואת אופן התמודדותו איתן, והזכיר ביניהן את הגיגיו בעת שכתב את סיפרו המפורסם "מוות בוונציה".