מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם: משה, תמיד כשאנחנו מנסים לעשות משהו טוב, היצר מנסה להפיל אותנו עם איזה תאווה של טומאה.
אוהד: איזה טומאה? אני אוהב אותו...
מנחם: משה, אתה נמשך אליו.
אוהד: אני אוהב אותו, אני מרגיש יותר טוב לידו, יותר שלם.
מנחם: זה הכל דמיונות בראש שלך...
אוהד: זה לא דמיונות, מנחם. זה לא דמיונות... זאת האמת!
מנחם: זה שקר שאתה צריך לשרש מעצמך, כמו כל מידה רעה אחרת.
אוהד: איך אהבה יכולה להיות מידה רעה?
מנחם: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה..."
אוהד: מנחם, אל תגיד לי פסוקים, תענה לי!
מנחם: משה...
אוהד: אני לא משה. קוראים לי אוהד!
מנחם: אוהד... משה... זה לא מה שמשנה...
אוהד: בטח שזה משנה, זה מי שאני!
|
