פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/15 ביולי

15 ביולי 1099, י"ז בתמוז ד'תתנ"ט, לאחר מצור צלבני שארך כחודש על ירושלים נפרצה החומה והצלבנים שעטו לתוכה ורצחו את רוב תושביה יהודים ומוסלמים. המצור על ירושלים היה שיאו של מסע הצלב הראשון, אשר פתח את התקופה הצלבנית בארץ ישראל. תושבי העיר וחיל המצב המוסלמי הפאטימי עמדו על נפשם כנגד הצלבנים שהיו מצוידים במכונות מצור. החומה נפרצה בקטע שגבל בשכונה היהודית: ג'וּדֶרִיה JUDEARIA, בצפון-מזרח העיר. על כך כתב בספרו תולדות ממלכת הצלבנים בארץ-ישראל, ההיסטוריון יהושע פראוור: "השכונה שלתוכה פרץ גוטפריד (מבויון עם כוחותיו החמושים) הייתה 'שכונת היהודים', שם שנשתמר במשך המאה הי"ב, אף לאחר שנעלמו תושביה. (לאחר הפריצה) התחילו גדודים צלבניים זורמים בעקבותיו לעיר פנימה. המוסלמים והיהודים נסוגו לעבר הר-הבית, שם חשבו, כנראה, להיערך להתגוננות אחרונה. אולם עם ניפוץ התקווה אחזו יהודי ירושלים בידיהם מעשי אבותיהם. בני הקהילה נתרכזו בבית-הכנסת (או בבתי-הכנסת) לזעוק לאביהם שבשמים. הצלבנים סגרום ושרפום חיים בתוכו. החרב המתהפכת כילתה את חמתה בכל אלה שנסוגו ברחובות-העיר הצרים להר-הבית. ... יומיים השתוללו הצלבנים בעיר וערכו טבח שלא היה כמוהו מאז ההרג הרב שעשו הרומאים ביהודים, אלף שנה לפני כן".