פחמן-12

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פחמן-12
כללי
סמל

12C

נייטרונים

6

פרוטונים

6

מידע גרעיני
שכיחות יחסית

98.89%

איזוטופ אב
מסה איזוטופית

12 u

ספין

0

עודף אנרגיה

0± 0 KeV

אנרגיית קשר

92,161.753± 0.014 KeV

מצב רדיואקטיבי אנרגיה רדיואקטיבית

פחמן-12 או 12C הוא האיזוטופ הנפוץ ביותר של פחמן. הוא השכיח מבין שני האיזוטופים היציבים של פחמן (12C ו-13C). פחמן-12 מהווה 98.89% מהפחמן המצוי בטבע. אטום של פחמן-12 מכיל 6 פרוטונים, 6 נייטרונים ו-6 אלקטרונים.

פחמן-12 הוא בעל חשיבות מיוחדת, משום שעל בסיסו מוגדר הערך של יחידת מסה אטומית מאוחדת, המשמשת למדידת המסה של כל האטומים האחרים. המסה של אטום פחמן-12 היא בדיוק 12 יחידות מסה אטומית מאוחדת, או 12 u.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני 1959, הארגונים IUPAP ו-IUPAC נטו להשתמש בחמצן כדי להגדיר את המול. בעוד כימאים הגדירו את המול כמספר האטומים של חמצן אשר מסתם היא 16 גרם, פיזיקאים השתמשו בהגדרה דומה אך עם האיזוטופ חמצן-16 בלבד. שני הארגונים הסכימו ב-1959-1960 להגדיר את המול כ"כמות החומר במערכת שמכילה מספר חלקיקים (אטומים או מולקולות) השווה למספר האטומים ב-0.012 קילוגרם של פחמן-12; כמות זו מסומנת "mol"."

הגדרה זו התקבלה על ידי ה-CIPM ב-1967. ב-1971, הגדרה זו התקבלה על ידי ה-CGPM הארבע עשרה.

ב-1980, הבהירו ה-CIPM את ההגדרה שלעיל, תוך שהגדירו כי היא נוגעת לאטומי פחמן-12 פזורים במצב היסוד (ground state) שלהם, להבדיל ממצב מעורר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]