פחמן-12

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פחמן-12
כללי
סמל

12C

נייטרונים

6

פרוטונים

6

מידע גרעיני
שפע

98.89%

איזוטופ אב
מסה איזוטופית

12 u

ספין

0

עודף אנרגיה

0± 0 KeV

אנרגיה מחייבת

92,161.753± 0.014 KeV

מצב רדיואקטיבי אנרגיה רדיואקטיבית


פחמן-12 או 12C הוא האיזוטופ המצוי יותר מבין שני האיזוטופים היציבים של היסוד פחמן (12C ו 13C), המהווה 98.89% מהפחמן; הוא מכיל 6 פרוטונים, 6 נייטרונים ו-6 אלקטרונים.

פחמן-12 הוא בעל חשיבות מיוחדת, משום שהוא משמש כייחוס, על-פיו מחושבות המסות האטומיות של כל גרעיני האטומים: המסה האטומית שלו היא 12 לפי הגדרה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני 1959, הארגונים IUPAP ו-IUPAC נטו להשתמש בחמצן כדי להגדיר את המול, הכימאים הגדירו את המול כמספר האטומים של החמצן אשר מסתם היא 16 גרם, הפיזיקאים השתמשו בהגדרה דומה אך עם האיזוטופ חמצן-16 בלבד. שני הארגונים הסכימו ב 1959\1960 להגדיר את המול כ"כמות החומר במערכת שמכילה מספר חלקיקים (אטומים או מולקולות) השווה למספר האטומים ב-0.012 קילוגרם של פחמן-12; כמות זו מסומנת "mol"."

הגדרה זו התקבלה על ידי ה-CIPM בשנת 1967, וב-1971 דבר זה התקבל על ידי ה CGPM הארבע-עשרה.

בשנת 1980 ה-CIPM הבהירו את ההגדרה שלעיל, המגדירה שאטומי פחמן-12 פזורים במצב הנייח שלהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]