פיודור אברמוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פיודור אלכסדרוביץ' אברמוב
Фёдор Алекса́ндрович Абра́мов
Fyodor Abramov.jpg
לידה 29 בפברואר 1920
ורקולה, נפת פינז'סק, פלך ארכנגלסק, רוסיה
פטירה 14 במאי 1983 (בגיל 63)
לנינגרד, (בימינו סנט פטרסבורג), הפדרציה הרוסית, ברית המועצות
עיסוק סופר, פילולוג ופובליציסט
לאום רוסי
מקום לימודים הפקולטה לפילולוגיה באוניברסיטת סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית
סוגה רומנים, נובלות
זרם ספרותי "הפרוזה הכפרית" הרוסית - деревенщики
נושאי כתיבה חיי הכפר
יצירות בולטות הטטרלוגיה "אחים ואחיות", "דרכים וצמתים", "שני חורפים ושלושה קיצים"
פרסים והוקרה פרס המדינה (1975)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיודור אלכסנדרוביץ' אברמוברוסית: Фёдор Алекса́ндрович Абра́мов,‏ 29 בפברואר 1920 ורקולה - 14 במאי 1983 לנינגרד) היה סופר ומבקר ספרות רוסי.

אברמוב, בן למשפחת איכרים, התיישב בלנינגרד אחרי השתתפותו במלחמת העולם השנייה. התחיל לפרסם את ספריו החל משנת 1949. אברמוב נחשב לאחד הנציגים הבולטים של "הפרוזה הכפרית" הרוסית (деревенщики "דרוונשצ'יקי") ושל הספרות הרוסית שלאחר מלחמת העולם השנייה. ספריו מספרים על חיי הכפר הרוסי, ללא כחל וסרק וללא משפטים קדומים, מה שמשך נגדו פעמים חוזרות בקורת מצד הממסד הפוליטי והספרותי הסובייטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיודור אברמוב נולד בשנת 1920 במשפחת איכרים כבן הצעיר מבין חמשה ילדים, ביישוב ורקולה בנפת פינז'סק שבפלך ארכנגלסק בצפון רוסיה. אביו, אלכסנדר סטפאנוביץ' אברמוב (1921-1878), עבד בהסעות בארכנגלזסק. האם, סטפנידה פבלובנה לבית זאווארזין (1947-1883), הייתה איכרה, בת למשפחת אדוקי האמונה הנוצרית-אורתודוקסית הישנה. כשפיודור היה בן שנתיים אביו נפטר מסיבוך של כריתת רגל שנמקה בעקבות מכת קור. אחרי סיום סית ספר יסודי בוורקולה, עבר אברמוב ללמוד בבית הספר של הכפר קושקופאלה. בשנת 1933 עבר לכפר קרפוגורה (45 ק"ם מרחק מוורקולה) כדי לסיים 10 שנות לימוד בתיכון המקומי. עקב הצטיינותו בלימודים התקבל ב-1938 ללא בחינות כניסה לפקולטה לפילולוגיה של אוניברסיטת לנינגרד.

בשנת 1941 הוא הפסיק את לימודיו כדי להתנדב בחזית ולהשתתף ב"מלחמה הגדולה להגנת המולדת" נגד הפולשים הגרמנים. הוא שירת כמקלען ואחר כך בעקבות פציעה קשה בקרב במסגרת חיל הרגלים. טופל בבית חולים צבאי בלנינגרד בימי המצור ופונה לעורף דרך אגם לאדוגה הקפוא באחד מכלי הרכב האחרונים. עקב ידיעתו שפות זרות שובץ בארגון הסובייטי לריגול נגדי. ב-17 באפריל 1943 התחיל לשרת כחוקר בארגון זה. אברמוב עוטר בעיטור מסדר המלחמה למען המולדת, במדליה להגנת לנינגרד ומדליית הניצחון על גרמניה. בשנת 1945 התקבל לשורות המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שהייתה המפלגה היחידה והשלטת במדינה. אחרי המלחמה סיים את לימודיו בשנת 1948. בשנת 1951 סיים עבודת תואר על יצירתו של מיכאיל שולוחוב. בשנים 1960-1951 הוא לימד כמרצה במכון לספרות סובייטית של אוניברסיטת לנינגרד. החל משנת 1962 התפרנס מכתיבה בלבד.

פעילותו בתחום הספרות והבקורת הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון שהוצבה על קיר הבית שבו בילה אברמוב את שנתיים האחרונות 1982–1983 בלנינגרד, בימינו סנט פטרסבורג

בשנת 1954 פרסם אברמוב את המאמר Люди колхозной деревни в послевоенной прозе ("אנשי הקולהוז בפרוזה שלאחר המלחמה") -שהופיע במגזין הספרותי "נובי מיר", ובו מתח בקורת חריפה על יצירות ס.פ. בבאייבסקי שהיללו וייפו בצורה מזויפת את חיי האיכרים בכפרים הסובייטיים. המאמר משך גינוי בתקשורת הכתובה, מצד איגוד הסופרים ובהצהרה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית מ- 23 ביולי 1954 - על שגיאות מערכת העיתון "נובי מיר". אברמוב דרש באותו מאמר ביטול החוק ששלל מהאיכרים הזכות לדרכונים פנימיים והמליץ להקצות להם שיעור גדול יותר מפרי עמלם. עקב פרסום מאמר זה סולק אברמוב ממערכת העיתון "נווה".

הרומן שלו הראשון "בראטיה אי סיוסטרי" (אחים ואחיות* נכתב ב-1958. הוא מוקדש לחיים הקשים של האיכרים ברוסיה הצפונית בימי מלחמת העולם השנייה. אברמוב כתב אחר כך שני המשכים לרומן זה - "דווה זימי אי טרי לטה" (שני חורפים ושני קיצים) (1968) ו"פוטי - פרפוטיה" (דרכים וצמתים) (1973). בשנת 1978 הוא כתב רומן נוסף "דום" (הבית).

הסופר נפטר בלנינגרד במאי 1983 בגיל 63 בעת שעבד עת כתיבת הרומן ,Chistaya Kniga (ספר ישר) על רוסיה והאזור הולדתו בתחית המאה ה-20, המהפכה ומלחמת האזרחים. הרומן נשאר בלתי גמור. פיודור אברמוב הובא לקבורה על הגדה הימנית של הנהר פינגה. בגדה השמאלית שלו נמצא המנזר ארטמייבו-ורקולסקי שאברמוב נאבק שנים רבות למען שיפוצו.

אברמוב היה נשוי לליודמילה קרוטקובה.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975 - פרס המדינה של ברית המועצות על הטרילוגיה "בני פריאסלין"
  • 1980 - עיטור המסדר לנין והאות על הגנת לנינגרד

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביישוב הולדתו, וורקולה, נפתח מוזיאון "פיודור אברמוב".
  • 1977 - האסטרואיד 3409 שנתגלה על ידי האסטרונום הסובייטי ניקולאי צ'רניך, כונה "פיודור אברמוב" לזכרו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958-78 – Пряслины (בני פריאסלין) - מחזור רומנים
    • Братья и сестры, 1958 אחים ואחיות.
    • 1968 Две зимы и три лета שני חורפים ושלושה קיצים
    • 1973 Пути-перепутья (דרכים וצמתים) 1973 (בצרפתית - "הכרוניקה מפקאשינו")
    • 1978 Дом (הבית) -
  • 1962 – Na severnoj zemle (באדמה הצפונית)
  • 1969 – Пелагея (פלאגייה)
  • 1970 - Деревянные кони (סוסי עץ)- נובלה
  • 1972 – Алька (אלקה)
  • 1974 - Поездка в прошлое (מסע אל העבר), סיפור
  • 1975 – יצירות מובחרות

כתבי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958 - יחד עם ו.ו. גורה - "מ.א. שולוחוב - סמינר"

עיבודים לתיאטרון ולקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1971 - עיבוד הרומן "שני חורפים ושלושה קיצים" הוצג על במת תיאטרון "הקומסומול הלנינינסטי" במוסקבה
  • 1974 - עיבוד לפי הסיפור "סוסי העץ" הועלה על במת תיאטרון "טגאנקה"
  • 1980 - הרומן "הבית" עובד לתיאטרון על ידי לב דודין וההצגה זכתה להצלחה רבה

עיבודים לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973 - סרט הטלוויזיה Своя земля אדמתה - לפי הסיפור Безотцовщина (יתומה מאב), בבימוי פיוטר טודורובסקי
  • 2014 - סדרת הטלוויזיה "שני חורפים ושלושה קיצים" - לפי הטטרלוגיה "אחים ואחיות" (או "בני פריאסלין")

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 David C. Gillespie The Life and Work of Fedor Abramov, Northwestern University Press, Evanston, Illinois

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

א.מ. טורקוב - הערך "פיודור אברמוב" ב- פ.א. ניקולאייב (עורך) - סופרים רוסים מן המאה ה-20 - לקסיקון ביוגרפי, ההוצאה לאור המדעית, האנציקלופדיה הרוסית הגדולה, ההוצאה לאור "רנדוו-אם" 2000 (ברוסית) עמודים 7–8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיודור אברמוב בוויקישיתוף