פינוי אוכלוסייה בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פינוי אוכלוסייה בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה (אווקואציה) הוא שמָן של מספר פעולות שנקטה ברית המועצות לפינוי התעשייה הכבדה והקלה, ייצור מזון, ואוכלוסייה הרחק מהחזית בזמן מלחמת העולם השנייה.

ביום השלישי לפלישת גרמניה לרוסיה הוקמה בהוראת סטלין ועדת הפינוי (Совет по эвакуации при СНК СССР), וזו דנה באופן שבו יפונו הכלים הנדרשים ללחימה מחוץ לטווח סכנה. בראש הוועדה הועמד לזר קגנוביץ'. ב-3 ביולי 1941 השתנה הרכב הוועדה ובראשה הועמד ניקולאי שברניק.

בעקבות פעילות הוועדה בשנים 1941-1942 פונו כ-17 מיליון תושבים. כמו כן פונו 2593 מפעלים (70% מהם פונו לאורל, מזרח סיביר, אסיה המרכזית וקזחסטן) השאר לאזור ולגה (כיום חלק מהמחוז הפדרלי של הוולגה) ומערב סיביר. מפעלים אלו היו כ-30% מיכולת תעשייתית של ברית המועצות לפני תחילת המלחמה. המפעלים באזורי הפינוי הוקמו בהליך מזורז לרוב בבניינים ארעים ובמהלך שנת 1942 כבר החלו ביצור תוצרת לטובת החזית.

כמו כן פונו כ-40% מהכוח העובד של המדינה שכלל מהנדסים, טכנאים ומפעילי מכונות עבור תעשייה זו. בשנת 1941 פונו 2,393,300 בהמות.

השפעת הפינוי על האזורים שאוכלוסייה פונתה אליהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לקשר את עליית התיאטרון והבלט בקזחסטן[1] וברפובליקות אחרות באסיה המרכזית לתנופה שקיבלו בעקבות הגעת אמנים ממערב רוסיה בתקופת המלחמה.

בנוסף לכך, האזורים זכו לגידול משמעתי בתשתית התחבורתית, התעשייתית ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bradt Travel Guides, 24 באוק 2008 - 432 עמודים