פרדוקס החיסכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרדוקס החיסכון הוא השם שניתן על ידי חסידי האסכולה הקיינסיאנית בכלכלה למצב שבו גידול בחיסכון מביא לירידה בייצור ובתעסוקה. הפרדוקס טוען כי כאשר אדם אחד חוסך, התוצאות חיוביות, אך כאשר כל בני האדם חוסכים בו זמנית, קטן סכום הכסף המיועד לצריכה, דבר המוביל לקיטון בייצור לצריכה ובתעסוקה הקשורה בייצור מוצרי צריכה, המובילה לירידה נוספת בהוצאות לצריכה בגלל פיטורי אותם עובדים שהועסקו בייצור לצריכה, וכן הלאה בסחרחרה יורדת ובסופו של דבר נגרמת ירידה גם בחיסכון.

"פרדוקס החיסכון" מובא פעמים רבות כדוגמה לכשל ההרכבה, שבו הכשל טמון בהנחה שישנה חפיפה בין מה שטוב לפרט לבין מה שטוב לכלל, בעוד שלפי הפרדוקס חיסכון של הפרט הוא פעולה חיובית, אך חיסכון של כל האזרחים בו זמנית הוא בעל השפעות שליליות.

הפתרון לפרדוקס, לפי הקיינסיאנים, טמון ב"תמרוץ" להגברת הצריכה ולהקטנת החיסכון. לפי תפישתו של קיינס, אין שום סיבה לדאוג לחיסכון לטווח הארוך כי "בטווח הארוך כולנו נמות" ולכן, בנקודה זו, הממשלה צריכה לדאוג להורדת הריבית ככל האפשר (קיינס המליץ על ריבית אפס) כדי להקטין את כדאיות החיסכון ולהגדיל את הכדאיות שבצריכה מבוססת אשראי.

"פרדוקס החיסכון" סובל משלוש בעיות עיקריות:

  1. יחס מודל ומציאות: הפרדוקס מניח כי ייתכן מצב שבו כל האזרחים ינהגו באותו אופן בדיוק, ממש כמו חיילים הצועדים בקצב אחיד על גשר ובכך מעוררים תהודה העלולה למוטט אותו. מצב כזה ייתכן, כמובן, רק במודלים כלכליים ולא מתקיים במציאות.
  2. שפל מן העבר: הנחת הסחרחרה כלפי מטה של קיינס (שאותה אימצו גם אחרים, ביניהם וילהלם רופקה) נסתרת על ידי העובדה שבעבר, כאשר התרחש שפל, לא הייתה סחרחרה שלילית אינסופית כזו. המחירים בשוק צנחו לרמות הריאליות, פחות או יותר, ומשם עלו חזרה.
  3. פרדוקס הפרדוקס: כמו פרדוקסים אחרים, גם "פרדוקס החיסכון" מניח שבכל נקודה על ציר הזמן ישתנו רק המשתנים שאחריהם עוקבים או שרק המשתנים שאחריהם עוקבים הם הרלוונטיים, ומונח כי שאר המשתנים ישארו סטטיים או לא משמעותיים. במציאות, לעומת זאת, כאשר ישנו שפל כלכלי, הוא משפיע באופן מיידי ודרמטי על שיעור החיסכון, משום שאנשים חוסכים לא על בסיס אחוז קבוע אלא על בסיס הכנסה פנויה מעבר לאספקת צורכיהם. כאשר זו קטנה, מוקטן באופן טבעי גם שיעור החיסכון.

הערה: "פרדוקס החסכון" לא הופיע ב"תאוריה כללית של תעסוקה ריבית וכסף" של קיינס אלא פותח אחרי כן. קיינס עצמו תמך בהשערת ה"קפאון הסקולרי", שלפיו בגלל גידול יתר כלכלי בעבר גרם לעודף כרוני ביחס של החסכון המתוכנן במצב של תעסוקה מלאה בהשוואה להשקעה בתעסוקה מלאה. ההשערה הזו נסתרה בעקבות ההתרחבות הכלכלית אחרי מלחמת העולם השנייה ונזנחה על ידי הקיינסיאנים.