פרדריק מרלט בל-סמית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדריק מרלט בל-סמית'
לידה 26 בספטמבר 1846
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 ביוני 1923 (בגיל 76)
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור נוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרדריק מרלט בל-סמית', באנגלית: Frederic Marlett Bell-Smith, (26 בספטמבר 1846 - 23 ביוני 1923) היה צייר נוף קנדי הידוע בעבודותיו בהרי הרוקי ורכס סלקירק, קוויבק ומיין. [1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל-סמית' היגר לקנדה מאנגליה בשנת 1866. הוא למד ציור באנגליה בבית הספר לאמנות סאות' קנזינגטון ועבד כאמן וצלם במונטריאול עד 1871, אז עבר לטורונטו. לאורך שנות ה-70 וה-1880 הוא שרטט, צייר ולימד שיעורי אמנות בטורונטו, המילטון ובלונדון, אונטריו. [2] הוא חזר ללמוד בפריז באקדמיה קולרוסי ב-1896. [3]

ציור הרי הרוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1886 ניצל בל-סמית' את ההזדמנות לצייר את הרי הרוקי הקנדיים כאשר סגן הנשיא של הרכבת הקנדית הפסיפית (CPR), ויליאם קורנליוס ואן הורן, הציע כרטיסי נסיעה חינם למספר אמנים שישרטטו וציירו נופים של המערב הקנדי. ההנהלת הרכבת רצתה יצירות אמנותיות שיגבירו את העניין הציבורי בנסיעות חוצות יבשת. ציוריו השמרניים הסגנונית של בל-סמית' היו פופולריים הן במזרח קנדה והן בבריטניה, והוא חזר לעיתים קרובות למערב כדי לעבוד. הוא אהב במיוחד את היופי הטבעי של האזור סביב אגם לואיז ועד תחילת המאה הוא ערך טיולים שנתיים למערב .[4]

חוויות אלו הובילו את בל-סמית' לתמוך בבית ספר קנדי לאמנות ששאב את ייחודו מהשימוש בנוף הקנדי כנושא שלו. אמנים מאוחרים יותר, כולל טום תומסון, אמילי קאר וקבוצת השבעה, תרמו להתמקדות זו בסביבה הטבעית של קנדה באמנות. [5]

ציור המלכה ויקטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצייר מצייר את המלכה ויקטוריה, 1895

שעה שעסק בסדרה של ציורים הקשורים למותו של ראש הממשלה סר ג'ון תומפסון ב-1894, הצליח בל-סמית לנהל משא ומתן על ישיבת ציור עם המלכה ויקטוריה, שבדרך כלל לא אהבה שהדיוקן שלה יצויר על ידי מישהו מלבד כמה דיוקנאים נבחרים. בל-סמית' הצליח להגיע למפגשים עם הנסיכות ביאטריס ולואיז, כשהאחרונה נשואה לדוכס מארגייל, שהיה מושל כללי של קנדה לשעבר והמליץ על בל-סמית'. הנסיכות השתמשו בהשפעתן כדי לשכנע את המלכה לשבת לפני בל-סמית'.

הישיבה הלבבית נמשכה למעלה משעה, ובמהלכה התירה המלכה ויקטוריה לבל-סמית' למקם אותה כרצונו; הנסיכה לואיז, אמנית בעצמה, הציעה לבל-סמית' עצות. המלכה גם דיברה (בעיקר בגרמנית) עם בנותיה ועם מלווים אחרים על נכדיה. בתום הישיבה אישרה המלכה את עבודתו של בל-סמית'. פרק אנקדוטלי זה הדגים את השפעתו והפופולריות של בל-סמית' בבריטניה.

הוא המשיך לצייר עד מותו, והפך פחות פעיל לקראת סוף חייו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Boyanoski, Christine (2015). "Figures in the Landscape en plein air". Embracing Canada: Landscapes from Krieghoff to the Group of Seven. Ian M. Thom (ed.). Vancouver and London, Eng.: Vancouver Art Gallery and Black Dog Publishing. pp. 59ff.
  2. ^ Roger Boulet, Frederic Marlett Bell-Smith (1846-1923) (Victoria: Art Gallery of Greater Victoria, 1977).
  3. ^ Bradfield, Helen (1970). Art Gallery of Ontario: the Canadian Collection. Toronto: McGraw Hill.
  4. ^ Paul Newman, Canada - 1892: Portrait of a Promised Land (Toronto: McClelland and Stewart Inc., 1992), 134.
  5. ^ William Beinart and Lotte Hughes, Environment and Empire, The Oxford History of the British Empire Companion Series, ed. William Roger Louis (Oxford: Oxford University Press, 2007), 221-223.