פרעות קהיר ואלכסנדריה (1945)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרעות קהיר ואלכסנדריה אירעו ב-2 וב-3 בנובמבר 1945 כחלק מגל האלימות שכוון נגד יהודים בעולם הערבי. הפרעות פרצו על רקע מלחמת העולם השנייה ואנטישמיות שפשטה במצרים במהלכה, בעקבות עליית כוחה של לאומנות מצרית ועוינות כלפי המערב, וכחלק מיום הפגנות נגד הצהרת בלפור. המהומות פרצו ב-2 בנובמבר, ובמהלכן נהרגו 6 או 10 יהודים ונפצעו 350. נשרפו בתי כנסת, בית החולים היהודי, בתי אבות, ונבזזו למעלה מ-100 בתי עסק יהודיים. המהומות נגד יהודים התגלגלו גם לפגיעות במיעוטים אחרים כולל קופטים, יוונים ואירופאים.

הפרעות של שנת 1945 סמנו את תחילתה של תקופה קשה עבור יהודי מצרים. ב-2 בדצמבר 1947 פרץ גל פרעות נוסף בקהיר, כחלק מהפגנות של ארגונים אסלאמיסטים ולאומניים במחאה על החלטת החלוקה של האו"ם. הפרעות נמשכו יומיים ונהרסו במהלכם בתי עסק יהודיים רבים. גם במקרה זה הפרעות נגד יהודים התגלגלו להיות גם כנגד מיעוטים נוספים כגון הקופטים והיוונים. ביוני 1948 פצצה התפוצצה ברובע היהודי-קראי בקהיר והרגה 22 יהודים. חודש לאחר מכן נערכו התקפות דומות על בית כנסת בקהיר וחנויות יהודיות, ו-19 יהודים נהרגו. בספטמבר של אותה שנה רימונים הושלכו ברובע היהודי בקהיר, 9 יהודים נהרגו ו-20 נפצעו.[1] לאורך כל אותה שנה התרחשו מקרים רבים של תקיפה של יהודים, ועל פי דיווח מהתקופה מספר ההרוגים והנעדרים הכולל עמד על כ-150 יהודים.[2] חוסר ביטחונם האישי של יהודי מצרים במהלך כל שנות ה-50 גרם להגירה המונית ממנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.