צ'י משיה
 | |||||
| לידה | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | |||||
| מדינה | שושלת שיה | ||||
| ילדים | טאי קאנג, ג'ונג קאנג | ||||
| |||||
  | |||||
צִ'י (בסינית מסורתית: 啓, בסינית מפושטת: 启, בפין-יין: qi; בערך 2146 לפנה"ס – 2117 לפנה"ס) היה מלך סיני, בנו של יו' הגדול והשליט השני של שושלת שיה. ישנם דיווחים שונים על אורך שלטונו, בין אם 10 שנים,[1][2] 16 שנים או 29 שנים.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שיו' נישא לנוּ גְ'יָאו, הוא נשאר בביתו למשך שלושה ימים בלבד לפני שיצא שוב לעצור את השיטפונות. בזמן שעצר את השיטפונות, ילדה אשתו של יו' את בנם, אשר יו' נתן לו את השם צִ'י. לאחר תשע שנים סיים יו' את הטיפול בשיטפונות. כשלבסוף הגיע לביתו, שמח צִ'י מאוד, ורץ לזרועות אביו.
עלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיסר יו' נפטר לאחר שלטון שנמשך 45 שנים, והשלטון עבר לשותפו לעשיה, יִי (אנ') (益). תוך שלוש שנים עבר השלטון שוב, הפעם לבנו של יו', צ'י. ישנן שתי גרסאות על עלייתו של צִ'י לשלטון: המנציוס ורשומות ההיסטוריון טוענים להתפטרות של יי על מנת שצ'י יוכל לקחת את התפקיד, לפי המודל שמאפיין שרים אידיאליים. "שאלות השמיים (אנ')", "האן פיי דזה" ו"תוכניות המדינות הלוחמות (אנ')" טוענים שצ'י הדיח את יי בכפייה.
סְה-מָה צְ'ייֵן ב"רשומות ההיסטוריון" מפרט שעם מותו העביר יו' את השלטון ליִי שסייע לו בטיפול בהצפות, אך האצילים לא קיבלו זאת והם עזבו את יי והלכו אל צ'י, בטענה שהוא הבן של מלכם, וכך, עם תום שלוש שנות האבל על יו' ויתר יי על השלטון לטובת צ'י וברח למקום אחר.[3] גם במנציוס מתואר יי כמי שויתר על השלטון ופינה את מקומו לצ'י.[4]
רשומות הבמבוק בגרסה המודרנית לא מזכירות בשום צורה תקופת שלטון של יִי, אלא רק שבשנה השנייה לשלטונו של צ'י הוא הלך לשלוט בנחלתו. מכך משתמע שיי איבד את מקומו בממשל.[5] מוזכר בהן גם מותו של יִי בשנה השישית לשלטון צִ'י וקורבן שהעמיד צִ'י לזכרו.[6] לעומתן רשומות הבמבוק בגרסה העתיקה טוענות במפורש שצ'י הרג את יי לאחר שזה התעסק במעמדו.[7]
הספר "רשומות המדינות הלוחמות" מספק תיאוריה קונספירטיבית יותר לפיה יו' לא יכל בזקנתו להמליך את בנו, אז העלה את יי לשלטון, אך במקביל חיזק את נאמנות המערכת השלטונית לבנו ובכך סלל לו את הדרך להשתלט עצמאית על השלטון.[8]
ב-1994 התגלה ספר הבמבוק הקדום ז'ונג צ'נג שה (אנ'), ומסתבר שהוא תומך בגרסת ההדחה: נכתב שם במפורש שצ'י תקף את יי ולקח מידיו את השלטון.[9]
הספר "שני הג'ונג" (兩中) מתוך פיסות הבמבוק של צינגחואה (אנ') שמיוחס לתקופת המדינות הלוחמות ופוענח בשנת 2024 מציג סיפור לפיו הבחירה בצ'י הייתה מטעם האלים בשמיים: באספה של אלים שכינס קיסר השמיים כדי למצוא שליט בארץ המליץ האל גוֹאוּיוּ'מָאנְג (אנ') על צ'י, מאחר שהוא ממוצא מכובד (צאצא של ג'וואנש'ו' ושל יו') ומאחר שהוא מכבד את מלכות השמיים, שאפתן ובעל יכולות. לפי הסיפור קיסר השמיים קיבל את ההמלצה ומינה שליח שידאג להמלכתו. ייתכן שהסיפור הזה הוא גם הרקע לאמירה של מנציוס שנשאל אם אכן "פחתה הסגולה בימי יו' עד כדי שנעשה מינוי של בן ולא של מי שראוי" והתייחס לבחירת השמיים כקובעת מי הם בפועל הראויים.[10][11]
ההיסטוריון והפוליטיקאי ק.סי.וו טען על בסיס "רשומות ההיסטוריון" שיו' לא רצה שבנו יהפוך למלך, ורצה להעביר את השלטון לגָאו יָאו, שר המשפטים שלו. אולם גָאו יָאו נפטר עוד בחייו של יו', ולפיכך סימן יו' כיורש את יִי (הידוע גם בתור בָּוֹיִי), אשר ליווה אותו ב-13 השנים של הטיפול בשיטפונות, והיה השר לאחזקת בעלי חיים.[12] אולם עקב השפעתו החזקה של יו', מנהיגי מדינות שיה הלכו בעקבות צִ'י ולא שעו אחר יִי, ולפיכך נאלץ יִי להעביר את השלטון אל צִ'י בתום שלוש שנות האבל על יו'.
שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]צִ'י עלה לשלטון בשנה גְווֵיְהָאי (癸亥), וחגג את עלייתו לשלטון עם כל נתיניו בג'וּ'נְטָאי. על פי חלק מהמקורות הוא מת בגיל 91, 16 שנים לאחר שעלה לשלטון. מקורות אחרים טוענים ל-10, 29 או 39 שנות שלטון וגיל מוות 98 או 78.[13]
המו דזה טוען כי צ'י התמסר לתאוות, למוזיקה, לריקוד ולאכילה ושתייה, וכי היה אוכל במקומות לא ראויים, והדברים הגיעו לשמיים שם לא ראו זאת בעין יפה.[14] בטקסט "חואו פו" (厚父) מתוך פיסות הבמבוק של צינגחווה שפורסם לראשונה בשנת 2015 נאמר ששאנגדי (אנ') (האל הגדול, מילולית "הקיסר העליון") לא רק חשש מיושרתו המוסרית הדלה של צ'י, אלא אף הגדיל ושלח את גאו יאו (אנ') מן השמיים שישמש לו שר ראשי (אם כי ניתן לפענח את הטקסט גם בצורה פשרנית יותר על פיה ששאנגדי לא חשש ממיעוט יושרה מוסרית של צ'י).[15][16]
לאחר שלטונו של צִ'י, עלה לשלטון בנו של צִ'י, טָאי קָאנְג.
אירועים במהלך שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשומות הבמבוק בגרסה החדשה מתעדות את האירועים הבאים במהלך שלטונו של צ'י:
- בשנתו הראשונה ערך משתאות גדולים גם בבירה הקודמת וגם בבירתו החדשה.
- בשנתו השנייה, בָּוֹיִי עזב את החצר והלך למדינתו. צ'י הוביל את צבאו להילחם בנסיך המורד של מחוז חוּ בקרב גָאן. קרב גאן מהווה את הרקע לפרק "הנאום בגָאן" בקלאסיקה של המסמכים שם מציג צ'י את עצמו כמוציא לפועל של עונש שהטילו השמיים על הנסיך המורד שהזניח את עשייתו.[17] הקרב מוזכר גם ב"רשומות ההיסטוריון".[18]
- בשנתו השישית מת בָּוֹיִי, וצ'י העמיד קורבן לזכרו.
- בשנה השמינית לשלטונו, צ'י שלח את מֶנְגְטוּ, אחד משריו, לבָּה על מנת לעמוד בראש התדיינויות.
- בשנתו העשירית, עשה סיור וחגג טקס שלם של המוזיקה של שׁוּן בדָאמוּ. חלק מהמקורות מוסיפים שהוא יצר ריקוד בשם "תשעה שָׁאו". (ראו תשעת השירים בספר "השירים של צ'וּ").
- בשנתו ה-11 גירש צ'י את בנו הבכור (או אחיו הצעיר) ווּגְווָאן לשִׂיחֶה.
- בשנתו ה-15, ווּגְווָאן הוביל מרד בשִׂיחֶה המערבית. צ'י שלח אחד משריו בשם שׁוֹאוּ להעניש את ווּגְווָאן כאשר זה נכנע.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Wu, K. C. (1982). The Chinese Heritage. New York: Crown Publishers. ISBN 0-517-54475X.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mungello, David E. The Great Encounter of China and the West, 1500–1800. Rowman & Littlefield; 3 edition (28 Mar 2009) ISBN 978-0-7425-5798-7 p. 97 [1]
- ^ 戴逸, 龔書鐸. [2002] (2003) 中國通史. 史前 夏 商 西周. Intelligence press. ISBN 962-8792-80-6. p 40.
- ^ 司馬, 遷, "《夏本纪》", ctext (בסינית),
三年之丧毕，益让帝禹之子启，而辟居箕山之阳。禹子启贤，天下属意焉。及禹崩，虽授益，益之佐禹日浅，天下未洽。故诸侯皆去益而朝启，曰：“吾君帝禹之子也”。于是启遂即天子之位，是为夏后帝启。
- ^ המנציוס בפרק 万章上.
- ^
dong, L., 伯益事迹综考 (בסינית), נבדק ב-21 באפריל 2025
{{citation}}: (עזרה) - ^ "《竹书纪年·帝启》", ctext (בסינית),
六年，伯益薨，祠之。
- ^ רשומות הבמבוק בגרסה העתיקה בויקיטקסט הסיני, פרק 启
- ^ רשומות המדינות הלוחמות בפרק 燕策, תת-פרק 燕一 קטע 燕王哙既立 פיסקה 4 לפי חלוקת ctext.
- ^ Pines, Yuri (2010). "Political mythology and dynastic legitimacy in the Rong Cheng shi manuscript" (PDF). Bulletin of the School of Oriental and African Studies. 73 (3): 517. doi:10.1017/S0041977X1000042X. S2CID 154441449. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-25.
- ^ 李华山 (2024), 清华简《两中》的夏启继位传说-清华大学, נבדק ב-22 באפריל 2025
{{citation}}: (עזרה) - ^ המנציוס בפרק 万章上.
- ^ Wu, 116
- ^ "הטענה ל-39 שנות שלטון ומוות בגיל 78 נמצאת ברשומות הבמבוק בגרסה העתיקה, ובהערה שם מצוין מקור נוסף שטוען ל29 שנות שלטון ומוות בגיל 98, ובהמשך מובאים גם המקורות לתקופות נוספות. ראו ברשומות הבמבוק בגרסה העתיקה בויקיטקסט הסיני, פרק 启.
- ^ המו דזה בפרק 非乐上 פיסקה 7 בחלוקת ctext.
- ^ "尚书/厚父". ויקיטקסט בסינית (בסינית). 2017-04-06. נבדק ב-2025-05-11.
- ^ "清華簡《厚父》補釋一則-楚 簡-武漢大學簡帛研究中心-". 武漢大學簡帛研究中心- (בסינית). 2015-08-19. נבדק ב-2025-05-11.
- ^ בפרק 甘誓 ב夏書 ("ספר שיה").
- ^ תחת 夏本纪, פיסקה 30 בחלוקת ctext.