צ'י משיה
 | |
| לידה |
המאה ה־22 לפנה״ס  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־22 לפנה״ס |
| מדינה |
שושלת שיה |
| עיסוק |
מונרך |
  | |
צִ'י (בסינית מסורתית: 啓, בסינית מפושטת: 启, בפין-יין: qi; בערך 2146 לפנה"ס – 2117 לפנה"ס) היה מלך סיני, בנו של יו' הגדול והשליט השני של שושלת שיה. ישנם דיווחים שונים על אורך שלטונו, בין אם 10 שנים[1][2], 16 שנים או 29 שנים.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שיו' נישא לנוּ גְ'יָאו, הוא נשאר בביתו למשךשלושה ימים בלבד לפני שיצא שוב לעצור את השטפונות. בזמן שעצר את השטפונות, ילדה אשתו של יו' את בנם, אשר יו' נתן לו את השם צִ'י. לאחר תשע שנים סיים יו' את הטיפול בשטפונות. כשלבסוף הגיע לביתו, שמח צִ'י מאוד, ורץ לזרועות אביו.
שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יו' נפטר לאחר שלטון שנמשך 45 שנים. מהלך עלייתו של צִ'י לשלטון אינו ברור.
על פי ההיסטוריון סְה-מָה צְ'ייֵן, יו' לא רצה שבנו יהפוך למלך, ורצה להעביר את השלטון לגָאו יָאו, שר המשפטים שלו. אולם גָאו יָאו נפטר עוד בחייו של יו', ולפיכך סימן יו' כיורש את יִי (הידוע גם בתור בָּוֹיִי), אשר ליווה אותו ב-13 השנים של הטיפול בשטפונות, והיה השר לאחזקת בעלי חיים.[3] אולם עקב השפעתו החזקה של יו', מנהיגי מדינות שיה הלכו בעקבות צִ'י ולא שעו אחר יִי, ולפיכך נאלץ יִי להעביר את השלטון אל צִ'י בתום שלוש שנות האבל על יו'.
גם רשומות הבמבוק מציינות כי יו' מינה את יִי ליורש, אולם לא מזכירות בשום צורה תקופת שלטון של יִי, וטוענות רק כי צִ'י בנו של יו' לקח את השלטון לאחר שלוש שנות אבל על אביו. מוזכר בהן גם מותו של יִי בשנה השישית לשלטון צִ'י וקורבן שהעמיד צִ'י לזכרו. המתרגם ג'יימס לג מעיר על כך: "תיאור זה אינו תואם לתיאור מותו של יִי, שמיוחס בדרך כלל לרשומות, ושאכן ללא ספק הופיע בחלק מספרי הבמבוק, ועל פיו יִי כיוון לשלטון וצִ'י הוציאו להורג."
צִ'י עלה לשלטון בשנה גְווֵיְהָאי, וחגג את עלייתו לשלטון עם כל נתיניו בג'וּ'נְטָאי. על פי חלק מהמקורות הוא מת בגיל 91, 16 שנים לאחר שעלה לשלטון. מקורות אחרים טוענים ל-10 או 29 שנות שלטון וגיל מוות 98 או 78.
לאחר שלטונו של צִ'י, עלה לשלטון בנו של צִ'י, טָאי קָאנְג.
אירועים במהלך שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשומות הבמבוק מתעדות את האירועים הבאים במהלך שלטונו של צ'י:
- בשנתו הראשונה ערך משתאות גדולים גם בבירה הקודמת וגם בבירתו החדשה.
- בשנתו השנייה, בָּוֹיִי עזב את החצר והלך למדינתו. צ'י הוביל את צבאו להילחם בנסיך המורד של מחוז חוּ בקרב גָאן (אשר מהווה את הרקע לפרק "הנאום בגָאן" בקלאסיקה של המסמכים.
- בשנתו השישית מת בָּוֹיִי, וצ'י העמיד קורבן לזכרו.
- בשנה השמינית לשלטונו, צ'י שלח את מֶנְגְטוּ, אחד משריו, לבָּה על מנת לעמוד בראש התדיינויות.
- בשנתו העשירית, עשה סיור וחגג טקס שלם של המוזיקה של שׁוּן בדָאמוּ. חלק מהמקורות מוסיפים שהוא יצר ריקוד בשם "תשעה שָׁאו". (ראו תשעת השירים בספר "השירים של צ'וּ").
- בשנתו ה-11 גירש צ'י את בנו הבכור (או אחיו הצעיר) ווּגְווָאן לשִׂיחֶה.
- בשנתו ה-15, ווּגְווָאן הוביל מרד בשִׂיחֶה המערבית. צ'י שלח אחד משריו בשם שׁוֹאוּ להעניש את ווּגְווָאן כאשר זה נכנע.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Wu, K. C. (1982). The Chinese Heritage. New York: Crown Publishers. ISBN 0-517-54475X.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mungello, David E. The Great Encounter of China and the West, 1500–1800. Rowman & Littlefield; 3 edition (28 Mar 2009) ISBN 978-0-7425-5798-7 p. 97 [1]
- ^ 戴逸, 龔書鐸. [2002] (2003) 中國通史. 史前 夏 商 西周. Intelligence press. ISBN 962-8792-80-6. p 40.
- ^ Wu, 116