קופיס (חרב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוחם יווני (מוגן במגן) מניף קופיס מעל לוחם פרסי, יצירה מהמאה ה-5 לפנה"ס

קופיסיוונית: κοπίς) היא חרב קצרה מפלדה שהייתה נפוצה ביוון העתיקה. אורכה הממוצע היה כ-65 ס"מ. החרב הייתה מעוקלת מעט ומרכז המסה שלה הוסט לעבר הקצה ליצירת "בטן" קטנה. צורה זו הגדילה בצורה משמעותית את יכולת השיסוף של החרב[1]. חרב זו אומצה באמצע המאה ה-6 לפנה"ס[2].

החרב הייתה בשימוש נפוץ בעיקר בקרב הפרשים שנהנו מיתרון גובה על פני לוחם רגלי ויכלו לנצל בדרך זו את היתרונות שהעניק הלהב המעוקל. הרגלים העדיפו בדרך כלל חרב ישרה שנקראת קסיפוס.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "קופיס" (מילולית: כלי לקיצוץ) לא ידוע בוודאות. ייתכן שמקורה בחרב המצרית ח'ופש או מהמילה "κόπτω" (קופטו - לחתוך)[1][2]. מהיוונית התגלגלה המילה לעברית לתיאור סכין גדולה עם להב כבד לחיתוך בשר - קוֹפִיץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Ramsey, Syed. Tools of War: History of Weapons in Ancient Times. Vij Books India Pvt Ltd, 2016. ISBN 9386019809
  2. ^ 2.0 2.1 Gordon, D. H. Scimitars, Sabres and Falchions. Man, Vol. 58, (Feb. 1958). p. 24