קורנליה קינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קורנליה קינה
Cornelia Minor
Cornelia Cinnae.jpg
לידה 94 לפנה"ס
רומא, הרפובליקה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 69 לפנה"ס (בגיל 25 בערך)
רומא, הרפובליקה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג יוליוס קיסר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Julia
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורנליה קינה (לטינית: Cornelia Cinna;‏ 94 לפנה"ס - 69 לפנה"ס) הייתה אשתו של יוליוס קיסר ואם בתו היחידה מנישואים, יוליה.[1] קורנליה הייתה בתו של לוקיוס קורנליוס קינה.[1]

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנליה הייתה בתם של אניה ושל לוקיוס קורנליוס קינה, מנהיג רומי שהיה קונסול בשנת 87 לפנה"ס.[2] קינה, בן למשפחת פטריקים מכובדת, הוא היה בן בריתו של גאיוס מריוס[1] בעת מלחמת האזרחים. אחיה של קורנליה היה טריבון בשנת 44 לפנה"ס,[3] ואחותה נישאה לדומיטיוס אהנובארוס (קונסול 96 לפנה"ס)[4] שהיה אחד מתומכי סיעת אביה ונהרג בצפון אפריקה בשנת 81 לפנה"ס.

נישואיה לקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 84 לפנה"ס נישאה קורנליה ליוליוס קיסר. לפי חלק מהמקורות[5] הייתה קורנליה אשתו הראשונה ולפי מקורות אחרים[1][6] היה קיסר נשוי או לפחות מאורס לאחרת אותה עזב כדי להינשא לקורנליה. קורנליה ילדה לקיסר את בתו יוליה, בתו החוקית הביולוגית היחידה. במשך 16 שנים ניהלה קורנליה את ביתו של קיסר בסוּבּוּרה (Suburra).

לאחר עלייתו של לוקיוס קורנליוס סולה, השתלטותו על רומא והפיכתו לדיקטטור, הוא ציווה על קיסר להתגרש מאשתו, בשל היותה בתו של קינה, ולגרשה. סולה וגאיוס מריוס, שקינה היה בן בריתו, ניצבו משני עברי המתרס בעת מלחמת האזרחים וסולה ניקה את רומא מתנגדיו לאחר השתלטותו על העיר. קיסר סירב לכך, הוא עזב את תפקיד הפלאמן דיאליס (Flamen Dialis), תפקיד דתי ככהן יופיטר,[6] אותו מילא באותו הזמן, אך סירב לגרש את אשתו, אף על פי שצעד כזה היה מתקבל יפה בעיני הרשויות ומונע את רדיפתו של קיסר על ידי אנשי סולה.

מותה ומורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנליה נפטרה בשנת 69 לפנה"ס,[7] שנת בחירתו של קיסר לקוואיסטור. לאחר מותה של קורנליה נשא יוליוס קיסר הספד לה והספד נוסף לדודתו, אלמנתו של מריוס, שמתה גם היא באותה השנה.[1] נראה שנאום ההספד לדודתו, המבוגרת יותר, ניתן במטרה לחזק את הקשר בין מריוס וקיסר. עם זאת, עצם נשיאת ההספד לקורנליה מפתיעה, שכן ברומא העתיקה לא היה נהוג להספיד נשים צעירות לאחר מותן.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי יעבץ, יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה, תל אביב: דביר, 1992. עמ 40–43
  • Gelzer Matthias, Caesar: politician and stateman, Basil Blackwell:oxford, 1968. p 335
  • Lovano Michael, The age of Cinna: crucible of late republican Rome, Franz Steiner Verlag Stuttgart, 2002. pp 10-26
  • Monroe E. Deutsch, The women of Caesar's family, The classical Jornal, vol 13, pp 502-514, 1918. (pp 505-507)
  • Moles John, The attacks on L. Cornelius Cinna, Praetor in 44 B.C, Reinisches museum fur philologie, neue floge, 130 BD, H.2, pp 124-128, 1987. (p 124)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורנליה קינה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Deutsch Monroe E, The woman of Caesar's family, The classical Jornal, Vol 13, 1918, עמ' 502-514
  2. ^ Michael Lovano, The age of Cinna: Crucible of late Republican Rome, Franz Steiner Velrlag Stuttgart, 2002
  3. ^ John Moles, The attacks on L. Cornelius Cinna, praetor in 44 B.C, Rheinisches Museum für Philologie, 130:2, 1987, עמ' 124-128
  4. ^ Michael Lovano, The age of Cinna: crucible of late republican Rome, Franz Steiner Verlag Stuttgart, 2002. p26
  5. ^ Matthias Gelzer, Caesar: politican and stateman, oxford, 1968. p 335
  6. ^ 6.0 6.1 יעבץ, צבי, יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992 עמ' 41
  7. ^ Matthias Gelzer, Caesar: politician and atateman, oxford, 1968. p335
  8. ^ צבי יעבץ, יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 43