קיוובה
_y_kivev%C3%A9_-_cropped.jpg) | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
מחית, מנה  |
| מוצא |
ברזיל |
| מרכיבים עיקריים |
דלעת |
  | |
קִיוֶובֶה (בגוארני: Kiveve; באיות בספרדית: Quibebé, אבל מבטאים אותו הדבר) הוא מאכל מתוק בדרך כלל במקור מאזור פרגוואי,[1] פופולרי גם בצפון ארגנטינה, עשוי דלעת (בשם המקומי: andai). במחצית השנייה של המאה ה-19 הוא היה מאכל מקובל בבואנוס איירס ובסביבתה.[2][3]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לאכול אותו כמנה עיקרית, כתוספת למנות אחרות (למשל בשר) וגם ככקינוח. המרקם קרמי, אבל סמיך, לא רך. שמו, המשמש בשפת הגוארני לתיאור אנשים אדומי שיער, מתייחס לצבע האדמדם של הקיוובה. המתכון שלו נוצר על ידי האינדיאנים ממוצא גוארני, אבל זה לא מאכל עתיק, אלא עיבוד של מאכל ממוצא ערבי, שהביאו הספרדים. המקומיים, שהוסיפו קמח תירס למתכון האירופי כחידוש, אפילו לא השתמשו בדלעת ובגבינה במטבח שלהם עד אז.
הכנת המנה נעשית על ידי רתחה במי מלח וסוכר של הדלעת נטולת הגרעינים והחתוכה לקוביות קטנות ולאחר מכן טחינה והוספת קמח תירס (1–2 כוסות לחצי קילו דלעת), אותה כמות חלב וגבינה (חמישית עד שביעית ממשקל הדלעת), אולי מעט מרגרינה, מלח וסוכר לפי הטעם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gobbo, Roswitha (2022-02-16). veganes Südamerika: Kochbuch (בגרמנית). BoD – Books on Demand. ISBN 978-3-7557-4828-1.
- ^ [Libro "Mis Memorias" (1904) de Lucio V. Mansilla]
- ^ Page 80 in the book "Historias del comer y del beber en Buenos Aires" of the author Daniel Schálvezon. Editorial Aguilar, año 2000