קלוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קלוני הייתה תופעה דתית באירופה של ימי הביניים. תופעת קלוני התפתחה ממנזר בנדיקטי בודד (מנזר קלוני) לרשת מנזרים גדולה שדעכה עם השנים וכמעט נעלמה וכן לרפורמה דתית במערב אירופה, רפורמות קלוני (Cluniac Reforms). על אדמות המנזר יושבת היום הקומונה קלוני שהתפתחה ממקום היישוב של עובדי המנזר ובה כ-4,800 תושבים, בנוסף קיים מוזיאון קלוני השוכן בביתו הפריזאי של אב המנזר.

מנזר קלוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלוני (מנזר)

ייסוד המנזר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה מבנה המנזר ב-2004

בשנת 910, הדוכס גיום הראשון, דוכס אקוויטניה (מוכר גם כווילהלם הראשון מאקוויטניה וכ"גיום החסיד"), החליט להעניק אחת מאחוזותיו, ולא מהחשובות שבהן, לשם הקמת מנזר (על נסיבות וסיבות הענקת המנזר ראו בערך על גיום). מתנה זו לא הייתה חריגה באופיה או בשוויה ממתנות שנתנו אצלים אחרים, מה שיצר את הייחוד ואפשר את התפתחות התנועה היה השחרור ממרות חיצונית והגנת האפיפיור. מסמך ההענקה השתמר בשלמותו, בזכות העתקה חוזרת ונשנית שלו על ידי נזירי קלוני (ראו בהמשך).

מטרתו של גיום בהענקת האדמות הייתה לדאוג לנשמתו לכשיגיע זמנו ביום הדין להישפט האם לגן עדן או לגיהנום. בתמורה למתנה דרש גיום שהנזירים יתפללו לעילוי נשמתו ונשמת אשתו, וכן לעילוי נשמת קרוביו. גיום הבטיח למנזר אימוניטס מפני התערבות מצד הכנסייה או שליט סקולרי. הדרישה לתפילות כה רבות עירערה את האיזון שהיה נהוג במנזרים בין תפילות לבין עבודה לשם קיום. התפילות מילאו חלק ניכר מהיממה והנזירים לא היו יכולים יותר לפרנס את עצמם מיגיע כפיהם. גיום שחשב על כך, העניק למנזר אדמות שיבטיחו הכנסה מאריסות.

כאב המנזר הראשון מונה ברנו מקלוני, נזיר ותיק שכבר הספיק לשמש כאב מנזר במנזר אחר. חלק מתנאי ההקצאה של הנחלה היו הכפפת המנזר למרות האפיפיור (באותה עת כיהן האפיפיור סרגיוס השלישי). המנזר שאימץ את רוב עקרונות תקנון בנדיקטוס של בנדיקטוס מנורסיה כולל התאמות שנעשו על ידי בנדיקטוס מאניאן הפך במהרה לאבן שואבת לפרחי נזורה ששאפו לחיי מנזר טהורים.

מטרת ראשי המנזר הייתה להחזיר את הנזירים אל אלוהים בדרך שאותה הבינו ויכלו לקבל. כחלק מהרצון לרפורמה דתית התנגדו לשתי תופעות שהיו מקובלות בכנסייה של ימיהם:

  • ניקולאיזם, כלומר נישואי כמרים או חיים עם ידועה בציבור ומכאן חשש כי הם מעמידים את משפחתם מעל האינטרסים של הכנסייה
  • סימוניה כלומר קנייה ומכירה של משרות כנסייתיות וגביית תשלום עבור שירותי דת. הסיבה למכירה זו הייתה שמשרת כמורה (וכמובן שמשרה בכירה יותר כמו בישופות או ארכיבישופות) הייתה מקנה למחזיק בה הכנסות, ומכאן רצון הממנה ליהנות מחלק מהכנסות אלו מראש.

אחת הסיבות להצלחת רעיון רפורמת קלוני היא העובדה שהמנזר הוקם בסביבה מבודדת יחסית וכך לא הושפע (או הושפע פחות) ממנזרים אחרים מהשינויים שחלו בסביבה. הגנה נוספת הייתה חסות האפיפיור שניתנה למנזר.

תוכנית מנזר קלוני II

מנזר קלוני נבנה מספר פעמים באותו מקום. הכנסייה השנייה שנבנתה במנזר הייתה מפוארת יחסית לכנסיות מנזרים אחרים. מנזרי קלוני אחרים העתיקו את הפאר של הכנסייה וכנסיות אלו נחשבו מהמפוארות בעולם של אותה תקופה.

המנזר של קלוני בחר לעצמו כפטרון את פטרוס. כאשר התרחבה התנועה הפך פטרוס לפטרונם של כל המנזרים בתנועת קלוני.

כאב המנזר הראשון מונה ברנו (הקדוש ברנו מקלוני), הוא כיהן בתפקידו כ-15 שנה (910-925). ברנו היה זה שהכתיב לנזירים לנהוג לפי תקנון בנדיקטוס, כפי שתוקן על ידי בנדיקטוס מאניאן. ברנו בחר באודו כיורשו.

מסמך הייסוד (תמצות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אני, גיום, בתוקף מתנת האל, קומס ודוקס[1], אחרי ששקלתי את צעדי בכובד ראש...רוצה לדאוג לביטחוני כל עוד אוכל ... על מנת שכשאעמוד למשפט האחרון לא יוכלו להאשים אותי שהוצאתי את כספי רק לשם סיפוק צורכי גופי .... לכן החלטתי להקדיש חלק צנוע מהנכסים שנפלו בחלקי בעולם הזה על מנת לתמוך בנזירים, וזאת בשל אמונתי כי אף שאיני יכול לבוז לכל הבלי העולם הזה, הרי שבעצם תמיכתי באנשים הבזים לעולם, אזכה לשכרי בעולם הבא.

לכן, ידעו נא כל אלו החיים באחדות האמונה, אלו המבקשים את רחמיו של המושיע, והדורות הבאים עד דור אחרון, שלמען אהבת האל ומושיענו ישו הנוצרי אני מעניק לשליחים הקדושים פטרוס ופאולוס, רכוש שהוא בבעלותי כדת וכדין, את האחוזה של קלוני השוכנת לגדת הנהר גרון עם חלקת האדמה, האחוזה המשוחררת מפיאודום וקפלה המוקדשת למריה, אימו של המושיע ופטרוס הקדוש. מתנה זו כוללת את כל נכסיהן של האחוזה והקפלה, כלומר הוילות (וילה במובן נחלה חקלאית), הקפלות, עבדים משני המגדרים, כרמים שדות, אדמות מרעה, יערות, מים, טחנות קמח והרווחים מהן, אדמות מעובדות ואדמות לא מעובדות. כל זה בשלמות. הרכוש כולו נמצא במחוז מאקון או בסמיכות לו וכל אחד מחלקי הרכוש מגודר....

אני גיום ואף אשתי אינגלברגה נותנים את כל האמור לעיל לשליחים המוזכרים, ראשית למען אהבת האל וכן לעילוי נשמות אדוני המלך אודו, הורי ולמען הצלת נשמתנו וגופינו, שלי ושל אשתי. וכן, לא פחות מכך, עבור אחותי אוה, שהורישה לי בצוואתה רכוש זה, לעילוי נשמת כל אחינו ואחיותינו, ילדיהם ושאר קרובינו משני המגדרים. למען נאמנינו, למען ווסאלינו הדבקים בשרותם אתנו ולמען שלמותה ומעמדה של הדת הקתולית. לבסוף, היות שכולנו הנוצרים קשורים יחדיו בקשר של אהבה ואמונה, תהיה תרומה זו גם למענם של כל המאמינים בעבר בהווה ובעתיד.

אני מעניק מתנה זו תוך הבנה (תנאי) שבקלוני יוקם מנזר המציית לתקנון נזורה לכבודם של השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס. שהנזירים יחיו חיי שיתוף על פי תקנונו של בנדיקטוס הקדוש, שיחזיקו ברכוש המוענק ויהיו בעליו לעולמים, יחזיקו בו ישמרו אותו וינהלו אותו לעולם. שלא יזניחו את חובתם להלהיב בנאמנותם שבדרך חייהם ובתחנוניהם את בית התפילה הנכבד הזה. להקדיש את כל שאיפתם והתלהבתם להתמדה בתפילה. להפנות אל האל תפילות נלהבות, אדוקות, ללא הרף, עבורי ועבור אלו שאת זכרם ציינתי....

... הנזירים עצמם, יחד עם הנכסים, יהיו תחת שלטונות וסמכותו של אב המנזר ברנו. והוא, כל עוד יהיה בחיים, יעמוד בראשם וינהיגם בהתאם לתקנון הנזורה, ידיעותיו ויכולתו. לאחר מותו, הנזירים יהיו רשאים לבחור לעצמם אב מנזר ורקטור, בהתאם לרצון האל ותקנונו של בנדיקטוס הקדוש, את מי שהם מעדיפים ממסדרם. זאת מבלי שמניעה כלשהי תעמוד בדרכם לעשות כך, ובלבד שתיעשה על פי הנוהל.

אחת לחמש שנים ישלמו הנזירים לרומא 10 סולידי (Solidus) שישמשו לנרות לכס השליחים. הנזירים יהיו מוגנים על ידי הבישוף של רומא ועל ידי השליחים. ויתאפשר להם לבנות את מקומם על פי יכולתם, הבנתם ורצונם.

אנו רוצים שהם (הנזירים) יעסקו בצדקה לעניים ולקבצנים, לעולי הרגל ולמבקרים, בהתאם לאפשרויותיו של המנזר והנהוג במקום.

הוספנו לצוואתנו סעיף המבטיח שמהיום ולצמיתות הנזירים לא יוכפפו לסמכותינו, לסמכות קרובינו או סמכות מלכותית ארצית כלשהי. בשם אלוהים וכל הקדושים ובאימת יום הדין האחרון אני משביע כל נסיך חילוני, אציל (דוכס או רוזן), בישוף ואף את האפיפיור לבל יעזו לפלוש לנכסים של משרתי אלוהים אלו, לא יעזו לפרקם, לצמצמם, להחליפם, או יתנו אותם למישהו אחר כנגד רצונם של הנזירים.

כתב ההענקה נחתם בבקשה מהשליחים פטרוס ופאולוס כמו גם האפיפיור שיגנו על המנזר ושוכניו. בטקס החתימה על המסמך, שנערך בעיר בורז', חתמו על המסמך גיום ואשתו אינגלברגה, אחיינו - הרוזן ויללמוס, בישופים שונים בהם מדלברטוס - הארכיבישוף של בורז' ואדלרדוס - הבישוף של אטו.

התפתחות רשת מנזרי קלוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-916 קיבל המנזר נחלה (וילה) נוספת וייסד עליה מנזר נוסף שהיה מנזר בן ראשון לקלוני, ב-918 תרם גיום עוד נחלה שעליה נוסד מנזר וכך הלאה. כל המנזרים הוכפפו לאב מנזר קלוני ובכך סטו מרוח תקנון בנדיקטוס, בו לאב מנזר החי בתוך קהילתו יש תפקיד מוגדר.

מנזרים רבים ששאפו לרפורמה שלחו נזירים למנזר קלוני על מנת ללמוד את אורחות חייו וכך הופצה רפורמת קלוני ברחבי העולם הנוצרי. יוקרתו של המנזר הייתה רבה והעובדה שהנזירים התפללו כל יום שעות רבות לעילוי נשמת התורמים הניעה בעלי רכוש רבים להקצות מאדמתם למנזר למען עילוי נשמת קרוביהם או נשמתם הם, מתוך תקווה שהדבר יעמוד לזכותם ביום הדין.

לרשת מנזרי קלוני הצטרפו מנזרים עצמאיים שהעדיפו להכפיף עצמם לקלוני, בין היתר על מנת לזכות בהגנה. רפורמות דומות לאלו של קלוני נעשו בלורן, באנגליה ובאיטליה וחלק ממנזרים אלו שולבו בתוך מסדר קלוני. מנזרי קלוני שהוקמו לאורך דרך סנטיאגו איפשרו את העלייה לרגל לקתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה.

על פי כתב ההקמה, מראשית תהליך קלוני, לא הייתה מרות הממסד הכנסייתי המקומי (קרי הבישוף) על מנזר קלוני והוא היה כפוף ישירות לאפיפיור.

בשנת 931 נקבע שמנזר קלוני יהיה הסמכות העליונה לכל המנזרים שירצו ללכת בדרכו ונוסדה אגודה של מנזרי קלוני. בראש האגודה עמד אב מנזר קלוני ובראש המנזרים השונים עמדו פריורים[2].

האפיפיור יוחנן האחד עשר[3] נתן זכות יתר אפיפיורית שאפשרה למסדר קלוני לעשות, בתקופה בה "כמעט כל המנזרים הוסטו ממטרותיהם" רפורמה ללא התערבות של סמכות כנסייתית או חילונית.

אב המנזר הרביעי, מאיולוס[4], היה בקשר טוב עם הקיסר אוטו ואשתו ועם אחיו של הקיסר, הארכבישוף ברונו. אחרי שאוטו כבש בשנית את איטליה וסיים את הסכסוך הקשור למינוי האפיפיור, נתן אוטו למאיולוס את כל המנזרים באיטליה, על מנת שינהל אותם ברוח רפורמת קלוני.

אב המנזר החמישי, אודילו, היה זה שהפך את התנועה הספונטנית למסדר מסודר. הוא היה גם מהוגי רעיון תנועת ההפוגה של אלוהים (Treuga Dei) שהתבסס על רעיון הפאקס דאי.

סיבה נוספת להצלחת זרם קלוני הייתה העובדה שהחל ב-1045 דאג הקיסר היינריך השלישי לכך שהאפיפיורים שמונו היו מתוך נזירי קלוני (או מנזרי רפורמה אחרים) והיו מחויבים לרעיון ההתחדשות הדתית. הייתה כאן הפריה הדדית כי מנזרי הרפורמה תמכו באפיפיורים הרפורמיסטיים ואלו תמכו במנזרים.

כחלק מהרפורמה[5], הטיל האפיפיור לאו התשיעי (1049 – 1054) חרם על מספר בישופים בגין סימוניה ונתן את משרותיהם לנזירי קלוני.

התפתחות רשת המנזרים גרמה להיווצרותם של מנזרים ללא אוטונומיה, הכפופים מנהלתית ודתית למנזר קלוני. כל הנזירים בכל מנזרי קלוני היו חברים במנזר קלוני הראשון. משמעות מבנה כזה שבכל פעם שהתחלף אב מנזר בקלוני, היו כל אלפי הנזירים צריכים להגיע לקלוני ולהשבע אמונים לאב המנזר החדש. בכך התבטלה החוויה האינטימית של המנזר.

עם מינויו של האפיפיור ניקולאס השני ב-1059, הוא ניצל את העובדה שהיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה ילד בן 9 וחסר כוח שלטון אמיתי והכריז כי מעתה ואילך ייבחרו האפיפיורים על ידי הקרדינלים של רומא ובמקביל אסר על כמרים להתמנות מידיו של אדם חילוני ובכך ביצר את כוחה של הכנסייה מחד ופתח במלחמת האינבסטיטורה מצד שני.

האפיפיור גרגוריוס השביעי היה אחד מאנשי רפורמת קלוני ולפני מינויו למשרה כנסייתית היה נזיר במנזר קלוני. כאפיפיור הוא הנהיג רפורמות שכללו את לקיחת סמכות בחירת האפיפיורים מהרשויות החילוניות ברומא ובגרמניה, והעברתה לידי חבר החשמנים של הכנסייה עצמה. וכן את הקביעה כי לכנסייה הסמכות הבלעדית למנות אישים לפקידי הכנסייה בארצות השונות[6].

בראשית המאה ה-12 שהו כ-50,000 נזירים בכ-2,000 מנזרים שהשתייכו לתנועת קלוני. רשת המנזרים התנהלה על פי רוח הפיאודליזם. כלומר, מנזרים קטנים כפופים למנזר חזק, חייבים לו נאמנות ובתמורה זוכים בהגנתו. למנזר קלוני היו 5 מנזרי משנה להם היו אבות מנזר וכ-2000 מנזרים נוספים שהתנהלו בראשות פריור שהיה כפוף לאב מנזר קלוני או לאחד מחמשת אבות המנזר הנותרים.

קלוני ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למנזרים היה כוח פוליטי שנבע הן מהשפעתם הרוחנית, הן ממספר המנזרים שהשתייכו לרפורמת קלוני והן מהעובדה שראשי המנזר היו בני אריסטוקרטיה, הכירו את קובעי המדיניות (שלעיתים קרובות היו בני משפחתם), החזיקו באותה תקופה במונופול של תרגום רצון האל להמונים והמקשרים בין המאמינים לבין ישו, מריה וכל הקדושים. כמו כן היו בעלי מעמד מפשר בסכסוכים בין השליטים השונים. (תווכו בין האריסטוקרטיה לבין עצמה)

הייתה התפתחות שונה של מערכת המנזרים באזורים שונים של ממלכת הפרנקים. השושלת הקרולינגית האמינה כי עצם משיחת המלך על ידי בישוף רומא מקנה להם זכויות גם במישור הדתי וכי המלך הוא זה שעומד בראש ההיררכיה הדתית במדינה והוא זה שמכנס את הוועידות הכנסייתיות (הקונצילים). מכאן נגזרה גם השתתפותם של הבישופים ואבות המנזר בדיונים ממלכתיים. גישה זו איפשרה גם את הקמת רשת המנזרים של קלוני, בה היה פיקוח ממלכתי עליון ותקנון נזורה אחיד.

בחבלי ארץ שהקרולינגים לא שלטו, הבישופים הפכו באופן מעשי לשליטי הערים. בגרמניה קיבלו אבות המנזר מעמד של רוזן עם סמכויות באנום, במערב, למרות שהמנזרים זכו לאימוניטס, השתלטו משפחות האריסטוקרטיה על המנזרים (שחלק ניכר מהם הוקמו על ידי משפחות אלו) והפכו למגני המנזרים, כל אחד על המנזר שבשטח שליטתו.

רפורמת קלוני שברה את הקשר שבין המנזר לאצולה המקומית ובין המנזר לבישוף המקומי, מנזר קלוני הוכפף למרות האפיפיור סרגיוס השלישי וכך זכה לשחרור מהשליטים המקומיים בלי שהוטל עליהם פיקוח צמוד כמו קודם, בגלל המרחק הגיאורפי של האפיפיור מהמנזר. זה היה הבסיס לסדר המנזרי החדש. ההנתקות מהבישופים המקומיים גרמה למתיחות שבין קלוניי לבין הבישוף במאקון (macon). סדר זה לא התפשט בממלכה הגרמנית ולא אצל הקאפטינגים כי הם רצו במערכת מנזרים שתהיה כפופה להם ולא לאפיפיור.

תקנון הנזורה של קלוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסדר נטל את תקנון הנזורה של בנדיקטוס מנורסיה ובמשך הזמן הוסיף לתקנון "מנהגים" consuetudines. שינויים אלו, ברוח השינויים של בנדיקטוס מאניין נועדו להפוך את המנזר ממקום בו יש שילוב של תפילה ועבודה למקום בו מתקיים פולחן תמידי.

עקרונות התקנון

המנזר צריך להיות מבודד ככל האפשר מהעולם החיצון, על הנזירים להסתגר ככל האפשר במנזר, קהילת הנזירים מהווה תחליף משפחה עבור הנזיר הבודד. כל נזיר שייך למנזר שלו ועליו לשהות בו (כלומר שלילת עקרון המיסיונריות). הסגפנות (אסקזה) לה נדרשו נזירי קלוני לא הייתה חמורה במיוחד כי מטרתם לא הייתה סגפנות אלא עבודת תמיד בשירות האל.

התפילות המרובות שנמשכו למעלה מ-8 שעות על פני היממה ביטלו עיקרון שהיה נהוג במנזרים עד אותה עת והוא עיקרון ההתבודדות.

היישוב קלוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלוני (עיר)

העיירה קלוני התפתחה מסביב והודות למנזר קלוני. אורח החיים של מנזר קלוני היה כזה שהנזירים היו עסוקים בתפילה רוב שעות היום והיו זקוקים לאנשי שירות שיטפלו עבורם בצורכי היום-יום. עובדים אלו התיישבו סביב המנזר והקימו יישוב. כאשר עלתה קרנו של המנזר הגיעו אליו מבקרים רבים שנזקקו לשירותי לינה ואוכל. המנזר סיפק שירותים אלו רק לאורחים נבחרים, לנזירים ממנזרים אחרים ולחלק מאנשי הכמורה. כל השאר נזקקו לרכוש שירותים אלו בכפר וכך התפתח הכפר. ב-2006 מנה היישוב 4,835 נפש.

רפורמות קלוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רפורמות קלוני

רפורמות קלוני או הרפורמות הקלוניות היו סדרת שינויים בנזורה הנוצרית של ימי הביניים שעסקו בעיקר בשיקום החיים הנזיריים המסורתיים, עידוד האמנות, והדאגה לעניים.

הרפורמות בוצעו בעיקר על ידי אודו הקדוש (878 בקירוב - 942), והופצו ברחבי צרפת (בעיקר בחבלים בורגונדיה, פרובנס, אוברן, פויטו), משם לאנגליה, רוב איטליה וספרד.

הרעיונות המרכזיים של הרפורמה היו:

  1. התנהלות על פי תקנון בנדיקט הקדוש ולאור עקרונות עבודת האל (אופוס דאי)
  2. ידיעה נרחבת ביותר של הפולחן היומי ותפילות יומיות מרובות
  3. העמקת האדיקות של כל אחד מהנזירים.

המניעים לרפורמות שהוביל מנזר קלוני היו השחיתות שפשתה בכנסייה הקתולית

בתקופת השיא של התנועה הקלונית (בערך 950 - 1130) היא הייתה אחד הכוחות הדתיים הגדולים ביותר באירופה. הרפורמות דרשו מסירות דתית גדולה יותר, בנוסף להשלכות הפוליטיות שיצרו. הקלוניאנים תמכו בפאקס דאי, וקידמו את מסעות הצליינות לארץ הקודש[7] . הפולחן הדתי (הלִיטוּרְגְּיָה), שהלך ונהייה ראוותני יותר, הוביל לדרישה לכלי מזבח מזהב, פרסקו באיכות גבוהה, ויטראז'ים צבעוניים, ומוזיקת מקהלה פוליפונית לצורך מילוי הכנסיות הרומנסקיות.

קלוני ופאקס דאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר קלוני הראשון נוסד כ-50 שנה לפני עליית תנועת פאקס דאי. מרגע שהתעורר הרצון לרפורמה, היה שיתוף פעולה בין מנזרי קלוני לבין תנועת ההתעוררות הדתית החדשה. אחת הסיבות להצלחת קלוני הייתה הסיבה העיקרית לעליית תנועת פאקס דאי, מדובר בחולשתו של המלך ובחולשתם של הבישופים שמינה. הנהגתה הרוחנית של הכנסייה לא נתנה מענה לרצונם של אנשים במוסד או הנהגה שיכתיבו נורמות מוסריות.

תנועות מקבילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצון לרפורמה בכנסייה לא היה נחלתם הבלעדית של נזירי קלוני.

בתקופה דומה להקמת תנועת קלוני נוסדה במנזר גורצה (Gorze) תנועת התיקון של מסדר גורצה. גם רפורמטורים אלו אימצו את תקנון הנזורה של בנדיקטוס, אולם לא התאגדו כרשת בעלת הנהגה ראשית והיררכיה אלא שמרו על עצמאותם של המנזרים השונים, תוך שיתוף פעולה ביניהם והפריית רעיונות הדדית.

דעיכת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית דרכה של התנועה, נמתחה עליה ביקורת הן מתוך מנגנון הכנסייה והנזורה והן ביקורת חיצונית בגין גורמים שונים. הביקורות התמקדו בחוסר העצמאות הכלכלית והסתמכות על תרומות וכן בפאר של הכנסיות והמנזרים עצמם.

אף כי קלוני השתייך לזרם הבנדיניקני, התנהלותו לא תאמה את עקרונותיו של בנדיקטוס מנורסיה. בנדיקטוס קבע שמנזר הוא קהילה בפני עצמה עם אב-מנזר אחד בעוד קלוני התנהל כמנזר אב מרכזי והרבה מנזרי משנה חסרי אב מנזר.

גם בתוך תנועת קלוני עצמה היו נזירים שלא חשו נוח עם גורמים אלו ושאפו לחיי רוח עשירים יותר, הסתפקות במועט, סגפנות וחזרה לעקרונות הבסיסיים של הנזורה שכללו פוגה מונדי.

מספר התפילות הרב שהתפללו הנזירים, ומספר השעות הרב שהוקדש לתפילות אלו, לא אפשר לנזירים לעסוק במלאכה. על מנת לקיים את המנזר, הצטרפו אל המנזר הקונברסי, סקולרים שנשבעו לשנות את אורח חייהם (קונברסיום מורום) אבל לא קיבלו על עצמם את נדר הפרישה והנזורה. הם חיו בתוך תחום המנזר ועסקו בו בכל המלאכות שנדרשו לקיומו. הן בתוך המנזר (טבחים, שרתים) והן במשק החקלאי. הביקורת אמרה שתופעה זו משמרת את האופי האריסטוקרטי של הנזירים ובאה בסתירה לעקרונות הנזורה.

תנועת קלוני הושפעה גם משינויים חברתיים-כלכליים שחלו באירופה באותה עת. המאה ה-11 הייתה מאה של עיור באירופה. יחד עם העיור התפתחו מוסדות השכלה גבוהה (אוניברסיטאות) שנתנו פתרון רוחני שונה מאשר הנזורה ואפשרו לימודים במקום שאמנם תחת חסות הכנסייה אך אינו מנזר ולא דורש הסתפקות במועט או הסתגפות. חלק ניכר מהסטודנטים שלמדו באותן אוניברסיטאות היו אוכלוסייה שבעשורים קודמים היו מצטרפים למנזרים. פילוג הכנסייה הנוצרית הביא להחלשת זמנית במעמדו של האפיפיור וחולשה זו הוקרנה אל מנזרי קלוני שהיו בחסותו.

אחד מנזירי קלוני, רובר, שמאס בחיי הפאר של קלוני ובעובדה שהמקום התרחק מערכי ה'פוגה מונדי' והפך למקום הומה אדם, הוביל קבוצה של 21 נזירים מהמנזר במולם (Molesme) לסיטו (Cîteaux) שם הקימו ב-1098 מנזר חדש ברוח עקרונות בנדיקטוס מנורסיה. מנזר זה היה ראשיתה של תנועת הנזירים הסיסטרציאנים. תנועת סיטו קיבלה חיזוק משמעותי עם הצטרפותם של ברנאר מקלרבו ועוד 30 איש שהנהיג למנזר בסיטו. הנזירים הציסטרציאניים חזרו לעקרון ההנתקות מהעולם ובנוסף דאגו לעמוד כלכלית ברשות עצמם. חלק ניכר מהמנזרים הציסטרציאניים התבססו על חקלאות שבה ראו הנזירים דרך הולמת לקיום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק חן סוף האלף הראשון, דת חברה ותרבות במאה העשירית, האוניברסיטה המשודרת, ת"א, תשמ"ו, 1985
  • Brian Tierney, ed., The Middle Ages, Vol. I: Sources of Medieval History, 4th ed., (New York: Alfred A. Knopf, 1983) pp. 137-139.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוקס הוא תואר רומי למושל, dux‏
  2. ^ פריור הוא תואר נוצרי דתי המתאר אדם שאינו אב מנזר אולם הוא האחראי על מנזר או קבוצת נזירים הכפופים למנזר מרוחק. פריור אמור להיות כפוף לאב מנזר. המונח הוזכר פעם ראשונה בתקנון הנזורה של בנדיקטוס אולם לא הוגדרו שם סמכויות הפיקוח שלו והוא היה יכול להיות אחד מתוך קבוצת נושאי תפקידים במנזר. בתקופת רפורמת קלוני התגבש המושג להגדרה המוכרת היום.
  3. ^ האפיפיור יוחנן האחד עשר 931 - 935, בנו של האפיפיור סרגיוס השלישי 904 – 911
  4. ^ מאיולוס כיהן כאב מנזר בשנים 964-994
  5. ^ רפורמה זו, שהייתה מלווה בתביעת רומא להוות סמכות דתית עליונה, גרמה בין היתר לקרע הסופי עם הכנסייה המזרחית, כאשר הפטריארך בקונסטנטינופול דחה תביעה זו ותבע להיות שווה ערך וסמכות.
  6. ^ שולמית שחר, כנסייה ומלוכה : שתי מערכות נפרדות, מתוך מורשת ימי-הביניים (ישראל: משרד הביטחון, 1985)
  7. ^ Another Spanish Idea that was given great currency by Cluny was that of the crusade