קלינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קלינה
אהבה
תרבות אירית
מקום מגורים Tir Tairngire, מפרץ גלנדור, קורק/מנסטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

במיתולוגיה האירית, קלינה (באירית: Clíodhna, לעיתים כתוב גם Clídna, Clionadh, Clíodna, Clíona) היא מלכת הבנשיס של שבט האלים (Tuatha Dé Danann). קלינה היא הבאנשי העצמתית השולטת כמלכת פיות הגבעות (sidheog) בדרום מנסטר, או דזמונד.[1]

בחלק מהמיתוסים האירים, קלינה היא אלת האהבה והיופי, הפטרונית של מחוז קורק, בעיקר אזור מפרץ גלנדור. יש לה שלוש ציפורים צבעוניות שאוכלות תפוחים מעץ שלא מעולם זה, ושרות מנגינות מתוקות אשר מרפאות כל חולי.כל השומע אותן נרדם, וכשהוא מתעורר הוא בריא.[2] מסופר עליה שהיא היפה בנשים. סיפורים אחרים אודותיה אפלים יותר, ומסופר שהייתה מושכת מלחים לחוף, שם היו טובעים, מכיוון שלא הייתה מעוניינת בגורלם של בתי תמותה. היא עוזבת את ביתה בעולם "האחר", Tir Tairngire ("ארץ ההבטחה") כדי להיות עם אהובה בן האנוש, קיבן (Ciabhán). אך יום אחד כשקיבן יוצא לצוד, היא מורדמת על חוף הים ממנגינתו של נגן של אל הים, מננן מק ליר, ונסחפת למים על ידי גם ענק. הגאות במפרץ גלנדור במחוז קורק ידועה בתור "Tonn Chlíodhna", הגל של קלינה, במיוחד כאשר הגלים מתפרצים בקולות רועמים ע הסלעים. בגרסה אחרת, גלים נחשבים כמגיעים בסדרות של תשע, והתשיעי החזק מכולם, וגם זה הוא "טון קלינה". אם טבעה או לא, משתנה מגרסה אחת של הסיפור למשנתה, וכך גם פרטים אחרים.[3] 

היה לה ארמון בלב ערמת סלעים, מרחק קטן ממאלו, אשר עדיין ידוע בשם קריג-קלינה (Carrigcleena), או צוק קלינה, ומספר רב של אגדות מסופרות עליה בפי בני העם במנסטר.[4]

משפחות מקושרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, בשל קשרה למנסטר, אלו המשפחות הנושנות של ממלכה היסטורית זו שמקושרים אליה, ביניהן בני האי-פיינטי (Ui-Fidgheinte), מולכי ממלכה מוקדמת בצפון מנסטר, בעיקר משפחות אודונובן ואוקולינס, בתקופת השפעתן (משנת 373 עד 977), ומשפחות שנהיו מקושרות לאזור אחרי תקופת האי-פיינטי (משפחות מקארתי ופיצג'רלד).

קלינה מצוירת כמחזרת בלתי רצויה בשירו האפי מהמאה ה-19 של אדוארד וולש, "הבת ש אודונובן". בשיר הלל לכבוד הכתרתו של דונל אודונובן כראש השבט קלנקייהיל, אודונובן מכונה "הדרקון של קלינה".[5]

קלינה גם מקושרת עם שושלת מקארתי של דזמונד, אשר אימצה אותה כפיית השבט, ולשושלות אוקיף ופיצג'רלד, כאשר מסופר על סיפורי אהבה ורומנים שניהלה עם בני השושלת.

יריבות עם איביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר על יריבותן של קלינה והאלה איביל, או אייביל (Aobhill או Aibell). בסיפור אחד מסופר שהטילה על איביל כישוף והפכה אותה לחתולה לבנה.[6]

בגרסה אחרת, השתיים הן אחיות, בנותיו של הדרואיד האדום, אחרון הדרואידים, והתחרות ביניהם קשורה לאהבת בן משפחת אוקיף, וכיבוש האי אירלנד בידי הדנים.[7]

אבן הבלארני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור המסורתי ביותר על אבן הבלארני המפורסם הוא על קלינה.[8] קורמק ליידיר מקארתי, שבנה את טירת בלארני,[9] היה מעורב בתביעה משפטית, ופנה לקלינה לסיוע. היא אמרה לו לנשק את האבן הראשונה שימצא בבוקר בדרך לבית המשפט, וזה מה שהוא עשה, וכתוצאה מכך הוא הציג את טיעוניו ברהיטות גדולה ובכוח שכנוע מרשים. מאז, נאמר על אבן הבלארני שהיא מקנה "את היכולת לרמות בלי להעליב". מקארתי אז שילב את האבן לתוך החומה של הטירה. מאז, מבקרים מנשקים את האבן עבור מזל והגשמת חלומותיהם.[10][11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wood-Martin, William Gregory, Pagan Ireland: An Archaeological Sketch: A Handbook of Irish Pre-Christian Antiquities. London: Longmans, Green, and Co. 1895. pp. 132–3
  2. ^ Matson, Gienna: Celtic Mythology A to Z, page 31. Chelsea House, 2004. ISBN 978-1-60413-413-1
  3. ^ Gregory, Augusta (1905). Gods and Fighting Men: The Story of the Tuatha de Danaan and of the Fianna of Ireland. J. Murray. עמ' 121. ISBN 978-0901072375. 
  4. ^ Monaghan, Patricia (2004). The Encyclopedia of Celtic Mythology and Folklore. Facts on File. עמ' 90. ISBN 0-8160-4524-0. 
  5. ^ Annals of the Kingdom of Ireland by the Four Masters, Volume 5, p. 1548
  6. ^ Matson, Gienna: Celtic Mythology A to Z, page 2. Chelsea House, 2004. ISBN 978-1-60413-413-1
  7. ^ Cliodhna Queen of the Faries of South Munster and her sister Aobhill, Cork Weekly Examiner, 10.8.1929. Maurice R. Cusssen
  8. ^ James MacKillop, A Dictionary of Celtic Mythology. Oxford. pp. 43–44, 91
  9. ^ Irish Pedigrees: MacCarthy, Lords of Muskry #119
  10. ^ Richard Marsh, Elan Penn, Frank McCourt, The Legends & Lands of Ireland. Penn Publishing. pp. 107–110
  11. ^ Francis, Charles (2009). Wisdom Well Said: Anecdotes, Fables, Legends, Myths, Humor, and Wise Sayings that Capture the Human Condition. Levine Mesa Press. עמ' 263. ISBN 9780982388709.