קמפור
|
| |
| טבליות קמפור | |
| שם סיסטמטי | 1,7,7-Trimethylbicyclo[2.2.1]heptan-2-one |
|---|---|
| שמות נוספים | קאמפור Camphor ; Bornan-2-one ; 2-Bornanone ; 2-Camphanone ; Formosa |
| כתיב כימי |
C₁₀H₁₆O |
| מסה מולרית | 152.23 גרם/מול |
| מראה | מוצק דמוי שעווה בצבע לבן או שקוף |
| מספר CAS |
76-22-2 21368-68-3 |
| צפיפות | 0.990 גרם/סמ"ק |
| מצב צבירה | מוצק |
| מסיסות | 1.2 במים |
| טמפרטורת היתוך |
175-177 °C 271.15 K |
| טמפרטורת רתיחה |
204 °C 477.15 K |
| מקדם שבירה |
1.47 |
| נקודת הבזק |
64 °C 337.15 K |
קמפור (אנגלית: Camphor) הוא תרכובת אורגנית, דמוית שעווה, דליקה, מוצקה בטמפרטורת החדר, בצבע לבן או שקוף, ובעלת ריח חזק. התרכובת היא טרפנית בעלת הנוסחה הכימית C10H16O. היא מצויה בעץ הקמפור (Cinnamomum camphora) השייך למשפחת העראים, שהוא עץ גדול ירוק עד הגדל באסיה (בעיקר בסומטרה, בורנאו, וטאיוואן), וגם בעץ דריובלאנופס ארומטיקה (Dryobalanops aromatica) שהוא מענקי עצי היער בבורנאו. התרכובת מופיעה גם בעצים אחרים ממשפחת העראים, וגם בצמחים אחרים, אם כי במידה פחותה. עלי רוזמרין מיובשים מכילים בין 0.05 עד לחצי אחוז קמפור. ניתן גם לייצר קמפור באופן סינתטי, משמן טרפנטין. מקור נוסף עיקרי לקמפור באסיה הוא הצמח "ריחן קמפור", הידוע גם בשמו ריחן אפריקני כחול (Ocimum kilimandscharicum).
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמפור משמש כמבשם בגלל ריחו הטוב, כמרכיב בבישול (בעיקר בהודו), כנוזל חניטה ושימור, לשימושים רפואיים וטקסים דתיים.
לדוגמה, ד"ר הלל יפה מספר בזכרונותיו כי בעת מגפת הכולרה ביפו בשנת 1902, תלו התושבים, לרבות ראשי השלטון, את פרי עץ הקמפור על צווארם בתוך שקית בד קטנה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קמפור, באתר ראן צמחים
- קמפור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרדכי נאור, כך היינו: אישים וסיפורים מימי ארץ ישראל הישנה והטובה, תל אביב: עם עובד, 2024, עמ' 188, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "פסיק"