לדלג לתוכן

ראש ממשלת וייטנאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראש ממשלת וייטנאם
Thủ tướng Chính phủ nước Cộng hòa Xã hội chủ nghĩa Việt Nam
פאם מינץ' צ'ינ, ראש הממשלה הנוכחי
פאם מינץ' צ'ינ, ראש הממשלה הנוכחי
איוש נוכחי פאם מינץ' צ'ינ
תאריך כניסה לתפקיד 5 באפריל 2021
דרכי מינוי מינוי על ידי האספה הלאומית של וייטנאם
תחום שיפוט וייטנאם
כפוף נשיא וייטנאם, האספה הלאומית של וייטנאם
מושב המשרה משרד ראש הממשלה
משך כהונה קצוב חמש שנים, ניתן להארכה
ייסוד המשרה 2 בספטמבר 1945
איוש ראשון פאם ואן דונג
primeminister.chinhphu.vn
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראש ממשלת וייטנאם, הוא ראש הממשלה של וייטנאם המנהל את ישיבות הממשלה(אנ') (בעבר המועצה לשרים). ראש ממשלת וייטנאם אחראי על ווידוא עבודת חברי הממשלה, ויכול להציע את מינויי הסגנים לאספה הלאומית(אנ').[1]

ראש הממשלה אחראי בפני האספה הלאומית ומשמש כסגן יושב ראש המועצה להגנה וביטחון(אנ'). בנוסף, ראש הממשלה הוא גם יושב ראש המועצה לחינוך לאומי, חבר קבע בוועדה הצבאית המרכזית ובוועדה המרכזית למשטרה. כהונת ראש ממשלה בוייטנאם היא חמש שנים, וניתנת להארכה פעם אחת. ראש הממשלה הנוכחי פאם מינץ' צ'ין(אנ') מכהן מאז 2021.

במקרה של חוסר יכולת לתפקד, סגן ראש הממשלה נכנס לתפקיד ראש הממשלה בפועל עד שהראש ממשלה יוכל לשוב לתפקידו, או עד למינוי ראש ממשלה חדש. כוחו ויוקרתו של ראש הממשלה השתנו במהלך השנים. פאם ואן דונג(אנ'), ראש הממשלה הראשון של וייטנאם המאוחדת, התלונן לעיתים קרובות כי למעשה אין לו הרבה כוח. מאז מותו של פאם הונג(אנ') ב-1988, ראש הממשלה מדורג שלישי בסדר הקדימות של מפלגת הקומוניסטים(אנ') בלשכה הפוליטית(אנ'), הגוף המחליט העליון בווייטנאם.[2]

הו צ'י מין, ששימש גם כנשיא המדינה, מונה לראש ממשלת וייטנאם הראשון ב-1946 על ידי האספה הלאומית, לאחר ששימש חודשים כיו"ר הזמני של הממשלה הזמנית ושר החוץ בעקבות מהפכת אוגוסט 1945.[3] הן חוקת וייטנאם 1946 והן חוקת וייטנאם מ1959 קובעות כי לאספה הלאומית יש סמכות למנות ולהדיח את ראש הממשלה מתפקידו.[4] ראש הממשלה עמד בראש מועצת השרים, הגוף המבצע העליון של המדינה, מ-1981 ועד ששונה השם לממשלה בחוקת 1992. משרת ראש הממשלה שונתה בחוקת 1980 ליו"ר מועצת השרים.

פאם ואן דונג, שימש כראש ממשלת צפון וייטנאם מ-1955 ועד 1976, אז הפך לראש ממשלת וייטנאם המאוחדת, ואז עד 1987, אז התפטר. בהתפטרותו, הוא היה ראש הממשלה הארוך ביותר בהיסטוריה של וייטנאם, וראש הממשלה הוותיק ביותר בעולם. הוא לעיתים קרובות התלונן שהוא אחד מראשי הממשלה החלשים בעולם. הוא אמר: "אני לא יכול לעשות כלום. כשאני אומר משהו, אף אחד לא מקשיב. אם אני מציע להחליף סגן שר, זה מתגלה כבלתי אפשרי. אני אפילו לא יכול לבחור את שריי בעצמי." מאז מותו של פאם הונג ב-1988, ראש הממשלה מדורג שלישי בסדר הקדימות של מפלגת הקומוניסטים בלשכה הפוליטית.[5]

חובות, סמכויות ואחריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספה הלאומית לפי הצעת נשיא וייטנאם בוחרת את ראש הממשלה. ראש הממשלה אחראי בפני האספה הלאומית, והאספה בוחרת את כל השרים לממשלה. דוחות פעילות על ידי ראש הממשלה חייבים להימסר לאספה הלאומית, בעוד הועדה המתמדת של האספה הלאומית מפקחת על פעולות הממשלה וראש הממשלה. לסיכום, חברי האספה הלאומית זכאים לשאול את ראש הממשלה וחברי ממשלה אחרים.[6]

ראש הממשלה הוא החבר היחיד בממשלה שחייב להיות חבר באספה הלאומית. זאת מכיוון שראש הממשלה אחראי בפני האספה הלאומית ומדווח לה, או לועדה המתמדת, ולנשיא. ראש הממשלה מוציא הוראות ומפקח על ביצוע ההוראות הפורמליות שניתנו על ידי הנשיא, האספה הלאומית או הועדה המתמדת.[7] חברי הממשלה וחברי הממשלה המרכזית בכלל אחראים בפני ראש הממשלה והאספה הלאומית על התחומים בהם הם מתמחים.[8] על פי חוקת וייטנאם, להלן החובות, הסמכויות והאחריות של ראש הממשלה:[9]

  • לעמוד בראש הממשלה המרכזית, ולכוון את עבודת חברי הממשלה המרכזית, המועצות העממיות בכל הרמות ולנהל את ישיבות הממשלה;
  • להציע לאספה הלאומית להקים או לפרק משרדים, או גופים בדרגת משרד; להגיש לאישור האספה הלאומית או, כשהיא לא במושב, לועדה המתמדת שלה, הצעות למינוי, שחרור מתפקיד, או פיטורים של סגני ראש ממשלה, שרים וחברי ממשלה אחרים;
  • למנות, לשחרר מתפקיד, או לפטר סגני שרים ובעלי תפקידים בדרגה שווה; לאשר את הבחירה, השחרור מתפקיד, העברה ופיטורים של יושבי ראש וסגני יושבי ראש של ועדות עממיות של מחוזות וערים תחת שלטון ישיר של המרכז;
  • להשעות או לבטל החלטות, הוראות ועיגולים של שרים וחברי ממשלה אחרים, החלטות והוראות של מועצות עממיות ויושבי ראש של ועדות עממיות של מחוזות וערים תחת שלטון ישיר של המרכז הסותרות את החוקה, החוק, או מסמכים כתובים רשמיים של גופי מדינה עליונים;
  • להשעות את ביצוע החלטות מועצות עממיות של מחוזות וערים תחת שלטון ישיר של המרכז הסותרות את החוקה, החוק, או הוראות רשמיות של גופי מדינה עליונים; בו זמנית להציע לועדה המתמדת של האספה הלאומית לבטלן;
  • להגיש דוחות סדירים לציבור באמצעות התקשורת בנושאים חשובים שיש לטפל בהם על ידי הממשלה.
  • כאשר ראש הממשלה נעדר, עליו לבחור אחד מסגני ראש הממשלה לכוון את עבודת הממשלה.[10]

ראש הממשלה משמש במקביל כמזכיר ועדת המפלגה לממשלה. יושב ראש האספה הלאומית משמש כסגן ועדה זו. כיום ישנם עשרה חברים בוועדה, כולם בעלי תפקידים ממשלתיים.[11] חברי הוועדה ממונים על ידי הלשכה הפוליטית, והוועדה עצמה אחראית בפני הלשכה הפוליטית ומזכירות המפלגה. תהליך קבלת ההחלטות בתוך הוועדה מבוסס על עקרונות של מנהיגות קולקטיבית.[12]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ויאטנם תעודת זהות, באתר My Trip
  2. ^ Bao Dien tu Dang Cong san Viet Nam, web.archive.org, ‏2014-09-12
  3. ^ Staff writer. "CAC THU TUONG CHINH PHU TIEN NHIEM" [Former Prime Ministers] (בוייטנאמית). Office of the Prime Minister. נבדק ב-3 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "סעיף 50 של חוקת 1946/1959 של הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם". חוקת 1946/1959 של הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם. ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם.
  5. ^ Staff writer. "Ban chấp hanh Trung ương, Bo Chinh trị, Ban Bi thư" [Central Committee, Politburo, Secretariat] (בוייטנאמית). Communist Party of Vietnam. pp. I–X.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  6. ^ "Political system". Government of the Socialist Republic of Vietnam. נבדק ב-20 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "סעיף 115 של חוקת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם". חוקת 1992 של הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם. ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם.
  8. ^ סעיף 117 של חוקת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם. חוקת 1992
  9. ^ סעיף 114 של חוקת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם.
  10. ^ סעיף 110 של חוקת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם.
  11. ^ Staff writer (1 באוגוסט 2006). "Ban Can su đang Chinh phu" [ועדת המפלגה לממשלה] (בוייטנאמית). מפלגת הקומוניסטים של וייטנאם. אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2015. נבדק ב-8 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Bao Dien tu Dang Cong san Viet Nam, web.archive.org, ‏2014-09-12

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Menétrey-Monchau, Cécile (2006). American–Vietnamese relations in the Wake of War: Diplomacy after the Capture of Saigon, 1975–1979. McFarland. ISBN 9780786423989.