רוברטו גויטרה
 | |
| לידה |
26 בנובמבר 1927 טורינו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
1980 (בגיל 52 בערך) פיאצ'נצה, איטליה |
| מוקד פעילות |
איטליה, ממלכת איטליה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טורינו |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
  | |
רוברטו גוֹיְטְרֶה (באיטלקית: Roberto Goitre; 1927, טורינו - 1980, פיאצ'נצה) היה מנצח מקהלה, מלחין ומורה איטלקי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום לימודיו האקדמיים, התמסר גויטרה לניצוח מקהלות ובראשית שנות ה-60' של המאה ה-20 הזמין אותו מרצ'לו אבאדו לכהן כמנצח המקהלה בקונסרבטוריון "ג'וזפה ניקוליני" בפיאצ'נצה, שם נשאר עד סוף חייו.
בשנות ה-70' וה-80' עסק גויטרה בחקר שיטת ההוראה המוזיקלית והחינוך המוזיקלי של זולטאן קודאי, ובמסגרת מחקרו זה עשה תקופה ארוכה בהונגריה. כמו כן העמיק את ידיעותיו בנעימות איטלקיות והונגריות, ששימשו אותו מאוחר יותר ביצירת תרגילים ודוגמאות לעבודתו המפורסמת ביותר, ה"Cantar Leggendo", שיטת הוראה שמשמעה "לשיר מקריאה". הספר יצא לאור בשנת 1972 בבית ההוצאה סוביני צרבוני.[1]
שיטה זו הייתה הליבה של שיטה חדשה להוראת מוזיקה, המתאימה ללימוד ילדים משנות חייהם הראשונות ואילך. שיטה זו אמורה לעזור לילדים ללמוד, בדיוק כפי שהם לומדים לדבר, את מה שאפשר לתאר בכל המובנים כשפת אם מוזיקלית.
בין 1968 ל-1980 יישם רוברטו גויטרה את ידיעותיו בתחום החינוך המוזיקלי במקהלות שייסד: ה"פיקולי קינטורי" בטורינו ואחריה את ה"קורו פארנזיאנו". לאחר מותו, עברה משרת מנצח המקהלה השנייה למריו פיגאציני.
גויטרה הקדיש את כל חייו להוראת מוזיקה ולמוזיקה מקהלתית. הוא זה שייסד, בראשית שנות ה-70' את כתב העת "לה קרטלינה", המהווה עד ימינו מקור מידע בתחומי המוזיקה המקהלתית והוראת המוזיקה. כיום מנהל את כתב העת מארקו בוסקיני.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|