רופיה בנדה
 | |||||
| לידה |
13 בפברואר 1937 גוואנדה, רודזיה הדרומית (כיום זימבבואה) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 2022 (בגיל 85) לוסקה, זמביה  | ||||
| מדינה |
 זמביה | ||||
| מקום קבורה |
Embassy Park | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
מפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת, התנועה הדמוקרטית הבין-מפלגתית | ||||
| בן או בת זוג |
Thandiwe Banda | ||||
| |||||
  | |||||
רופיה בווזאני בנדה (באנגלית: Rupiah Bwezani Banda; 13 בפברואר 1937 – 11 במרץ 2022) היה פוליטיקאי זמבי, שכיהן כנשיא זמביה הרביעי בין השנים 2008–2011.
לפני עיסוקיו הפוליטיים היה איש עסקים מצליח שקידם את התחדשות המסחר והתעשייה בזמביה. בין השנים 1964 עד 1991 בתקופת נשיאותו של נשיא זמביה קנת קאונדה, שהיה הנשיא הראשון שהכריז על בחירות דמוקרטיות ביבשת אפריקה,[1] בנדה החזיק בתפקידים דיפלומטיים חשובים והיה פעיל בפוליטיקה כחבר במפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת (United National Independence Party) (UNIP). כעבור מספר שנים הוא מונה על ידי הנשיא לוי מוואנוואסה לתפקיד סגן-הנשיא באוקטובר 2006.[2] בעקבות שבץ בו לקה הנשיא מואנאווסה ביוני 2008, בנדה קיבל עליו את תפקידיו ואחריותו של נשיא המדינה, ולאחר מות הנשיא באוגוסט 2008, הוא הפך לנשיא בפועל.[3] בבחירות לנשיאות באוקטובר 2008 הוא זכה באופן רשמי בבחירות, אומנם בהפרש קולות מועט.[4]
כחודשיים לאחר מכן, באוקטובר 2008, נבחר בנדה בבחירות רשמיות בתור מועמד של התנועה השולטת לדמוקרטיה רב מפלגתית (MMD). במהלך כהונתו כנשיא התמקד בנדה בפיתוח הכלכלי של זמביה ושיחק תפקיד מפתח בקידום הסחר עם מדינות אחרות. עם זאת, הוא הואשם גם בשחיתות ובניצול סמכותו ובעקבות כך הוריד את סיכוייו להיבחר בשנית.
כהונתו נמשכה שלוש שנים עד שבבחירות לנשיאות בספטמבר 2011 מייקל סאטה (Michael Sata) שהיה אז מנהיג האופוזיציה, גבר על בנדה וניצח בבחירות. כך ב-23 בספטמבר[5] סאטה החליף את בנדה בתפקידו כנשיא.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו ודיפלומטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רופיה בנדה נולד ב-13 בפברואר 1937 בעיירה מיקו, גוואנדה, רודזיה הדרומית (כיום זימבבואה), לעובדים זרים מזמביה. הוריו, בווזאני ושרה בנדה, הגיעו לזימבבואה מרודזיה הצפונית בחיפוש אחר הזדמנויות עבודה. בנדה בילה את ילדותו בזימבבואה ונתמך בתחילה על ידי כומר מטיף מהכנסייה ההולנדית הרפורמית המקומית ולאחר מכן על ידי משפחתו של ב.ר. נאיק שהיו פעילים פוליטיים בולטים וסייעו לו כלכלית ולחינוכו הטוב. בעקבות הקשר העמוק עם משפחה נאיק, הפך בנדה להיות מעורב בפוליטיקה לאחר שהצטרף לאגף הנוער של מפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת ב-1960.
בנדה התחנך בבית הספר התיכון מונאלי, והיה לתלמיד מבריק, ובמהלך לימודיו הפך לחבר הקונגרס הלאומי של זמביה (ZANC) בראשותו של הארי מוואנגה נקאמבולה. בעקבות הצטיינותו קיבל מלגה ללמוד באוניברסיטה של אדיס אבבה באתיופיה. גם באקדמיה בנדה בלט בכישוריו וקיבל מלגה נוספת מהאיגוד הבינלאומי לסטודנטים ללימודי היסטוריה כלכלית באוניברסיטת לונד בשוודיה. בנדה סיים את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה כלכלית ב-1964.
התעניינותו בפוליטיקה גברה עם הזמן וב-1960 הצטרף לאגף הנוער של מפלגתו של קנת קאונדה (מפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת). במהלך לימודיו בשוודיה שימש גם כנציג של המפלגה הנ"ל בצפון אירופה, עזר בהפצת המודעות בדבר מטרותיה והשיג מלגות עבור מספר סטודנטים מזמביה. בנדה חזר לזמביה לאחר שסיים את לימודיו בשוודיה ונרשם במכון הלאומי ליחסים ציבוריים (NIPA) לקורס דיפלומטיה וקשרי חוץ. בשנת 1965 מונה לשגריר זמביה ברפובליקה הערבית המאוחדת (שמה של מצרים באותם הימים) שם התיידד עם מנהיג האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה (UNITA) ז'ונאס סאווימבי והשפיע על ההחלטה לאפשר לתנועה אנגולית זו לפתוח משרדים בלוסקה באותה העת.
ב-7 באפריל 1967 מונה בנדה לשגריר זמביה בארצות הברית.[6] הוא כיהן בתפקיד זה במשך שנתיים. בתום תקופה זו חזר לזמביה לשמש למשך שנתיים כמנכ"ל של חברה לפיתוח כפרי ולאחר מכן כמנכ"ל של המועצה הלאומית לשיווק חקלאית (NAMBOARD) פרק זמן דומה. במסגרת תפקידים אלו השפיע רבות על פיתוח החקלאות בארץ. ב-1974, השנה בה סיים את תפקידו כמנכ"ל, מונה לנציג הקבוע של זמביה באו"ם בניו יורק ובמהלך תפקידו שימש גם כיועץ האו"ם של נמיביה. לאחר כשנה באו"ם, מונה לשר החוץ של זמביה. במהלך שירותו הקצר כשר החוץ (1975-1976[7]), בנדה התעסק רבות בניסיון לתווך להשגת הפסקת אש באנגולה.
ב-1978 נבחר בנדה כחבר בפרלמנט של זמביה מטעם מחוז הבחירות מונאלי (Munali). הוא הפסיד את מושבו ב-1983 לפוליטיקאי סימיון קמפטה (Simeon Kampata) . הוא עסק בתפקידים פרלמנטריים שונים עד שנת 1988. בזמן זה כיהן, בין היתר, כשר המכרות של זמביה.[8] באותו הזמן מונאלי היה מחוז הבחירות הגדול ביותר במדינה. מאוחר יותר הוא סופח למחוז האלקטורלי לוסקה מרכז.
בשנת 1991, הובס שוב בנדה במחוז הבחירות מונאלי על ידי מועמד התנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתית רונלד פנזה (Ronald Penza).
אחרי שהנשיא מואנאווסה נבחר מחדש בספטמבר 2006, הוא מינה את בנדה כסגן נשיא ב-9 באוקטובר 2006, יחד עם בחירת הממשלה החדשה, כאשר חלק מתפקידו היה לשמש כיושב ראש האספה הלאומית של זמביה. מאוחר יותר הוא הצטרף לתנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתית.[9] מינויו של בנדה היווה תגמול לתושבי מזרח זמביה על תמיכתם הראשונית בתנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתית.
טרם הכנס של קהילת הפיתוח של אפריקה הדרומית (SADC) באוגוסט 2007, בנדה נשלח על ידי מואנאווסה לזימבבואה כדי לשפר את היחסים עם שכנה זו, בעקבות הביקורת החריפה שהעביר קודם מואנאווסה על נשיא זימבבואה רוברט מוגאבה.[10]
בחירות 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת הבחירות ב-2008[11] הייתה יוצאת דופן מכמה סיבות:[12] תחילה, זו הייתה הפעם הראשונה שנשיא נפטר במהלך כהונתו, ולא היה ידוע האם תנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתית שנמצא בשלטון תכבד את ההוראות החוקתיות ותסכים לבחירות על אף שלשירותו הנשיא מטעמה נותרו עוד מספר שנים לכהן. שנית, בהיעדרו של יורש אוטומטי מהתנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתית, עלו תהיות האם בנדה יהיה מסוגל לתפקד כנשיא. בנוסף, בהינתן זמן קצר, היה חשש שהאופוזיציה לא תספיק לגייס כספים למערכת בחירות מוצלחת. יתר על כן, היו ספקות האם ועדת הבחירות של זמביה תהיה מסוגלת לעדכן את רשימת המצביעים בזמן, ולנהל בחירות חופשיות, הוגנות, שקופות ואמינות.
באופן מפתיע, על אף קריאות של מספר מחוזות שלא לערוך בחירות על מנת לאפשר לבנדה להתמנות באופן אוטומטי להשלים את כהונתו של מואנאווסה ולחסוך כסף, הממשלה התחייבה לבצע בחירות בתוך 90 ימים כפי שכתוב בחוקה.
העובדה שבנדה פעל כנשיא והייתה לו גישה בלתי מוגבלת למשאבי המדינה שסייעו לו בהרצת קמפיין הבחירות סיעה לו להיבחר כנשיא כמועמד שייצג של התנועה השולטת לדמוקרטיה רב-מפלגתית (מתוך ריאיון עם חבר וועד התנועה השולטת לדמוקרטיה רב-מפלגתית, 15 בנובמבר 2008). היה יכול למשל להשתמש בעת מסעות הבחירות ברחבי המדינה במסוקים ממשלתיים עבורו ועבור פוליטיקאים מקורבים.
בניגוד לפרוטוקול הרגיל, הוועד הפועל הלאומי של המפלגה (NEC) קבע את זכותו לבחור ביורשו של מוואנוואסה, מה שעורר ספקולציות לכך שמנהיגי המפלגה חששו כי ועידת בחירות אמיתית תמנע את בחירת מועמדם המועדף בבחירות. עם זאת, גם בתוך הוועד הפועל הלאומי של המפלגה לא הצליחו להגיע לקונצנזוס באשר למועמדם המועדף, כאשר בין המועמדים היה את בנדה הנשיא בפועל, שר האוצר נגנדו מגנדה (Ngandu Magande), שר הפנים רוני שיקאפוושה ועוד. בשלב מוקדם התברר כי הקרב העיקרי הוא בין בנדה למגנדה וכנגד התחזיות המוקדמות מפרשנים רבים, נבחר בנדה כמועמד נשיאות המפלגה ב-47 הקולות לעומת 11 לטובת מגנדה. שלושה גורמים מרכזיים, כולם נטועים בפוליטיקה פנימית של התנועה השולטת לדמוקרטיה רב-מפלגתית, תרמו לניצחון של בנדה:[13]
- בנדה היה מסוגל להשתמש בתפקידו כנשיא בפועל במהלך מחלתו הממושכת של מונוואסה, יחד עם תמיכת תומכיו העשירים, להקים רשת חסות כהכנה לקרב הירושה הבלתי נמנע. עם זאת, היה לו יתרון ברור על המתחרים שלו, כי בתור מנהיג בפועל, הוא נהנה ממונופול על מקורות התקשורת העיקריים. מנהיגי מפלגות האופוזיציה הוצגו בטלוויזיה ובעיתונים שבבעלות ממשלתית, ודיברו על מעלותיו של בנדה וטענו כי בנדה הוא ממשיכו הטבעי של מוואנוואסה, שכן כסגן נשיא הכיר את הנשיאות מקרוב.
- היכרותו עם יועצי הנשיא הבכירים, שרבים מהם עבדו יחד במפלגה הלאומית המאוחדת (UNIN) במהלך תקופת המדינה החד- מפלגתית, הביאו את יועצים אלה להכריז כי בנדה מהווה דמות הדומה בתכונותיו לדור הפוליטי שאיתו אפשר לעשות עסקים. כתוצאה מכך, מנהיגים כמו שר החוץ לשעבר ורנון מוואנגה תמך מאוד במינויו של בנדה. עם זאת, ההסתמכות של בנדה על מוואנגה גרמה לו לאבד תמיכה משמעותית בארץ כולה. התקשורת הפרטית, ובפרט העיתון "פוסט" התנגדה בגלוי לבנדה, וציינה את דאגתה מעליית אלמנטים "מושחתים" בתוך התנועה השולטת לדמוקרטיה רב-מפלגתית, בהתייחסה מפורשות לקאטל קלומבה ולרנון מוואנגה, שסבור כי היה מעורב בהברחת סמים.
- גילו המתקדם של בנדה (72) ומעמדו הנמוך יחסית במפלגה הציגו את בנדה כמועמד שלא עתיד להשתתף בבחירות הבאות, ולכן נתפס כקנדידט אשר לא יאיים על האנשים המעוניינים להציע את מועמדותם לנשיאות בעתיד הקרוב, וכן לא ישתמש בנשיאותו על מנת לקדם את קשריו עם אנשי התנועה השולטת לדמוקרטיה רב מפלגתית.
כנשיא בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנשיא לוי מוואנוואסה סבל משבץ מוחי בעת שהשתתף בפסגה של האיחוד האפריקאי במצרים ב -29 ביוני 2008, ובאותה העת, הפך בנדה לנשיא בפועל. הוא העביר לציבור סדרה של עדכונים אופטימיים אך מעורפלים על הבריאות של מואנוואסה, למניעת בהלה בקרב האזרחים. עדכונים אלה התקבלו בספקנות נרחבת, אך בנדה התעקש כי אין לו סיבה לשקר.
מואנאווסה לא התאושש מהשבץ ומת בעודו מאושפז בבית החולים בפריז ב-19 באוגוסט 2008. בנדה הודיע על מותו לאומה בצער רב, והכריז על שבעה ימים של אבל לאומי, וביקש מהאזרחים לשמור על קור רוח ולהתאבל על הנשיא בכבוד.[14] בנדה מונה באופן רשמי לנשיא לפני שנערכו בחירות רשמיות, כאשר לפי החוקה אמורות להתרחש כ-90 יום מיום מותו של מואנאווסה.[15]
בנדה הגיש מועמדות לנשיאות כראש התנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתיות ב-26 באוגוסט 2008. באותו יום, נציגות התנועה במחוז המזרחי פרסמה הצהרת תמיכה במועמדותו של בנדה.[16] התנועה בחרה בבנדה כמועמד הנשיאותי בהצבעה חשאית ב-5 בספטמבר. עלו ציפיות רבות לזכייתו, ואכן הוא ניצח ברוב של 47 קולות אל מול 11 לטובת שר האוצר נאגאנדו מאגאנאדה (Ngandu Magande). עם בחירתו, הבטיח בנדה "לאחד את המפלגה ואת האומה כולה" ו"להמשיך ליישם את תוכניותיו [של מואנאווסה]".[17]
בנדה נבחר באופן רשמי לנשיאות ב-30 באוקטובר 2008. התוצאות הראשוניות הראו כי המתחרה הראשי של בנדה, מייקל סאטה מהחזית הפטריוטית (PF), מוביל, אך עם ספירת הקולות מהאזורים הכפריים, בנדה סגר את הפער ובסופו של דבר נבחר. התוצאות הסופיות ב-2 בנובמבר הראו כי בנדה קיבל 40% מהקולות, לעומת 38% לסאטה. החזית הפטריוטית מנגד טענה להונאה בבחירות לכאורה, וסירבה להכיר בניצחון בנדה, וכן תומכי סאטה התפרעו בלוסקה וקיטווה. למרות זאת, בנדה הושבע באותו היום, ובנאומו קרא לאחדות העם.
כנשיא, רופיה בנדה התמקד בפיתוח כלכלי, ערך נסיעות ברחבי העולם כדי לקדם את הסחר של זמביה למנהיגים אחרים בעולם, למשל, בדצמבר 2010 הוא נסע למצרים כדי להיפגש עם הנשיא חוסני מובארק.[18]
באמצע 2009 הכריזה התנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתיות על בנדה כמועמד שלהם לנשיאות בבחירות 2011. מצד האזרחים נשמעו ביקורות על בחירתו, בטענה כי תהליך המינוי צריך להיות פתוח למועמדים אחרים. מפומבו (Mpombo), שר הביטחון, הביע את מחאתו על התהליך כלא דמוקרטי בהתפטרות מתפקידו בחודש יולי 2009. בעקבות האירועים הללו, במהלך כנסים של המפלגה שהתרחשו ברחבי הארץ, הזמין הנשיא בנדה אחרים להתמודד מולו במועמדות למפלגה.[19]
למרות ההשפעה החיובית של בנדה בתחומי המסחר והכלכלה, עם כניסתו לתפקיד דיכא תהליכים למניעת שחיתות של קודמו מואנאווסה, הואשם על ידי מייקל סאטה, מנהיג האופוזיציה הפטריוטית החזיתית, בדבר הגדלת משכורות לפוליטיקאים לשם טובות אישיות, וכן הואשם בדבר עשיית הסכם נפט מדינתי מול ניגריה, הסכם בו הוא ומשפחתו קיבלו לכיסם הפרטי 2.5 מיליון דולר. ב-2015 פסק בית המשפט על סמך היעדר ראיות מספקות כי בנדה זכאי.[20]
בחירות 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת ההאשמות הנפוצות שעמן התמודד בנדה הייתה שהוא לא קיים הבטחות רבות שהתחייב להן בשנת 2008, כאשר הוא לקח את הנשיאות ממוואנסה. אבל ביקורת זו לא מנעה ממנו להבטיח הבטחה נוספת ב-23 בפברואר 2011, כאשר הצהיר: "אני אבכה אם סאטה יזכה בבחירות".[21]
לנפילה שלו לא ניתן לייחס גורם אחד, אלא מספר התפתחויות מקבילות. בין הגורמים העיקריים היו התחושה כי התנועה השולטת לדמוקרטיה רב-מפלגתית ובנדה איבדו קשר עם האזרחים הפשוטים, החשש כי השחיתות תחזור לממשלת זמביה, נוכחותם של יותר צעירים ומובטלים בעלי זכות בחירה במדינה, תפקידה העצמאי של התקשורת, יכולתו של סאטה ללכוד את הלך הרוח הציבורי, רצון כללי לשינוי ששיקף עייפות נרחבת של מפלגת השלטון שהייתה בשלטון במשך למעלה מעשרים שנה וההישג הגדל של החזית הפטריוטית כתוצאה מההתפשטות הגאוגרפית של המפלגה תרמו כולם להעברת הכוח הציבורי לידי סאטה. גורמים בולטים אחרים כוללים את הרטוריקה המתלהמת של סאטה נגד ההשקעה הסינית והשקעות זרות אחרות, ששימשה אותו היטב והביאה ללקיחת קולות מבנדה.
חוקרים רבים של דמוקרטיזציה באפריקה הציעו כי הבחירות במדינות אפריקה הן לעיתים קרובות חסרות משמעות כי המכהנים (כמעט) תמיד סופם לנצח. סאטה והבחירות בזמביה בשנת 2011 התנגדו לפרשנות זו של הפוליטיקה האפריקאית והצביעו על הצורך להכיר בכך שישנם יוצאים מן הכלל. גורם קריטי לשינוי פוליטי אפריקאי בהקשר של דמוקרטיזציה היה הייחודיות של מערכת בחירות זו שנתונה לאופיים של הקמפיינים, כולל האסטרטגיות הפוליטיות בהן השתמשה המפלגה לגיוס תמיכת ההמון ולדינמיקה המקומית, שהייתה קריטית לתוצאות הלאומיות.
סאטה השתמש בתחנות רדיו עצמאיות כדי להציג את עצמו בקרב אנשים שאיתם לא ניהל שיח בעבר כמבשר העתיד ולא כפוליטיקאי. העיתון "פוסט" פרסם סיקור חסר תקדים של החזית הפטריוטית שכל מטרתו הייתה העלאת הפרופיל הפוליטי של סאטה, ובאותה הזדמנות, ביקש לחשוף את השחיתות וחוסר היעילות של ממשלת בנדה. מתוך הערכתם הגדולה ואמונתם של הזמבים בעיתון, לפרסום זה הייתה השפעה חסרת תקדים על בחירתו של סאטה. בנוסף, סאטה קיבל גם תמיכה לא רשמית מהכנסייה הקתולית המשפיעה: כמרים רבים יצאו עם מסרים פוליטיים המציגים את סאטה באור חיובי בדוכן יום ראשון וברחובות. ארגוני החברה האזרחית תמכו גם הם בחזית הפטריוטית, הן בחשאי והן בפומבי, בעוד שאישים בולטים כמו פאנג'י קאונדה (סגן שר הפנים) לא רק אימצו את סאטה, אלא עשו מאמצים גדולים כדי לגייס את תמיכתם של הנוער באמצעות מדיה חברתית כמו פייסבוק והפלטפורמה של ברית העם בזמביה. כל המוסדות והאנשים המשפיעים אשר הוצגו לעיל ניהלו קמפיינים עצמאיים. אך, המשותף לכולם הייתה מטרה אחת: שינוי פוליטי.
באופן פרדוקסלי, מאבקו של סאטה להגיע אל בית-הנבחרים נעזר בידי הנשיא המכהן, שנתפס בעיני רבים כבחור לא הגון, שנטש את המדיניות המתקדמת של מוואנוואסה (שבה נבחר); אשר שבר את התחייבותו ב-2008 כי לא יבקש בחירות מחדש.[22]
לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאטה הביס את בנדה בבחירות בספטמבר 2011, לאחר שלוש שנות נשיאות.
סאטה מימש את חזונו של בנדה לפיתוח תשתית חינוכית על ידי הקמה של רשת נרחבת של בתי ספר חדשים ברחבי המדינה (שבשל אילוצים כלכליים לא יצא לפועל בתקופת נשיאותו של בנדה).[20]
ב-15 במרץ 2013, בשל האשמות על ניצול לרעה של סמכות, שחיתות וגזל של הכנסות נפט, חסינותו הנשיאותית של בנדה הוסרה באופן רשמי, מה שהפך אותו לנשיא השני בהיסטוריה של זמביה שחסינותו הנשיאותית הוסרה.[23]
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנדה נישא לאשתו הראשונה, הופ מוואנסה מאקולו (נולדה ב-29 באוגוסט 1941), ב-1966 ולזוג נולדו שלושה בנים. הופ מוואנסה מאקולו, נפטרה בדרום אפריקה ב-11 באוקטובר 2000. היא נקברה בבית הקברות גבעת הנמרים.[24] אשתו השנייה, ת'אנדיווה בנדה, מורה למדעי המדינה, צעירה מבנדה ביותר משלושים שנה.[25][26] ת'אנדיווה בנדה שימשה כ"גברת הראשונה" של זמביה במהלך כהונתו מ-2008 עד 2011. בנוסף לילדיו מאשתו הראשונה, הופ מוואנסה מאקולו, לבנדה יש גם שני בנים ממערכות יחסים קודמות, ותאומים לא-זהים מאשתו הנוכחית ת'אנדיווה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הקמפיין של בנדה
- ריאיון עם רופיה בנדה
- ביוגרפיה של בנדה מתוך ״זמביים מפורסמים״ (לארכיון: 27 באוקטובר 2009)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ MORTEN JERVEN, A LONG HISTORY OF OPPOSITIONAL POLITICS, The Journal of African History 53, עמ' 424-425
- ^ Shapi Shacinda, "Mwanawasa warns challenger, names new cabinet", Reuters (IOL), October 9, 2006.
- ^ James Butty, "Zambian President Has Had a History of Hypertension, Says Information Minister", VOA News, July 2, 2008.
- ^ "Zambia: Banda sworn in, riots spread", Sapa-DPA (IOL), November 2, 2008.
- ^ "Sata wins Zambia 2011 presidential election".
- ^ Diplomatic List, 1967, U.S. Department of State.
- ^ President Rupiah Bwezani Banda. Statehouse.gov.zm (2009-12-16). Retrieved on 2011-06-21.
- ^ "I Am Overwhelmed By the Appointment, Says Banda", Sunday Post (tmcnet.com), October 10, 2006.
- ^ "Zambian VP to lead ruling party", BBC News, September 5, 2008.
- ^ "Zambian leader 'wants to make up with Mugabe'", AFP (IOL), August 1, 2007.
- ^ Cheesman and Hinfelaar, Electoral Commission of Zambia, 2010, עמ' 20
- ^ Neo Simutanyi, [http://www.iese.ac.mz/lib/publication/proelit/Neo_Simutanyi.pdf The 2008 presidential elections in Zambia: incumbency, political contestation and failure of political opposition](הקישור אינו פעיל)
- ^ Nic Cheeseman Marja Hinfelaar, African Affairs 109, 2010, עמ' 51-76
- ^ "STATEMENT BY HIS HONOUR THE VICE PRESIDENT, MR. RUPIAH BANDA, MP., ON THE DEATH OF THE PRESIDENT", Zambian Presidency website, 18 August 2008.
- ^ "Zambian VP takes charge", Reuters (International Herald Tribune), August 20, 2008.
- ^ "Four File for Presidency", The Times of Zambia, Ndola (allAfrica.com), August 27, 2008.
- ^ "Zambia's ruling party picks candidate", Sapa-AFP (IOL), September 5, 2008.
- ^ Zambia eyes Egyptian investment – Economy – Business – Ahram Online. English.ahram.org.eg (2010-12-30). Retrieved on 2011-06-21.
- ^ [1] (אורכב 13.01.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 Puta-Chekwe, Chisanga, Cobra in the Boat: Michael Sata's Zambia, Adonis and Abbey Publishers, 2017
- ^ I’ll cry if Sata wins - Rupiah
- ^ Jephias Mapuva, [http://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/download?doi=10.1.1.682.5630&rep=rep1&type=pdf Governments of National Unity (GNUs) and the Preponderance of the Incumbency: Case of Kenya and Zimbabwe]
- ^ "Rupiah Banda loses immunity from prosecution". Mwebantu. אורכב מ-המקור ב-2013-03-18. נבדק ב-2018-01-06.
- ^ "President Banda pays tribute to late wife". Lusaka Times. 2011-05-07. נבדק ב-2013-09-12.
- ^ "Thandiwe narrates how she married Rupiah". The Post (Zambia). 2010-05-21. אורכב מ-המקור ב-2010-08-18. נבדק ב-2013-09-12.
- ^ "'I cant divorce Thandiwe i love her' Niwenye Tyala Balankula says Rupiah Banda". Zibani Zambia. 2012-08-21. אורכב מ-המקור ב-2013-09-13. נבדק ב-2013-09-12.