רחל שגיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל שגיא
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1944 (בת 80 בערך)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי חינוך, סטטיסטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחל שגיא (נולדה ב-1944) היא סופרת, מרצה לחינוך לשיטות מחקר ולסטטיסטיקה באוניברסיטת בר-אילן ובמכללה האקדמית אשקלון, וחוקרת במכון מופ"ת שבמכללת לוינסקי לחינוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא נולדה בתל אביב, אמא חנה לוין, הייתה בת למשפחה דתית שעלתה מהעיר חמיילניק, אביה היה חבר אצ"ל. בתיכון למדה בבית הספר צייטלין, הייתה חברה בתנועת הנוער בני עקיבא ושירתה בצבא בגרעין נח"ל דתי[1].

שגיא היא בעלת דוקטורט בחינוך מאוניברסיטת בר-אילן.

מחקר אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה של שגיא עוסקים בחינוך לחיים משותפים ושלום, ברווחה נפשית של מתבגרים ומורים ובהתפתחות מקצועית של מורי מורים וסטודנטים להוראה. פרסמה מאמרים בכתבי עת אקדמיים, פרסמה והייתה שותפה לעריכה ולכתיבה של ספרים אקדמיים העוסקים בהכשרת מורים ובחינוך.

בשנת 2011, הייתה שותפה לעריכת הספר "אני מרגיש לגמרי לבד בסיפור הזה", קובץ מחקרים על התמודדות צעירים בישראל עם מצבי לחץ ומצוקה[2].

בשנת 2017, הייתה שותפה לעריכת הספר "על מדים אני מלך", שנכתב בעקבות מחקר שנערך על ידי צוות חוקרים ממכללת לוינסקי בשיתוף עם חיל החינוך והנוער, על המעורבות החברתית של הצבא בשילוב אוכלוסיות ייחודיות בשירות הצבאי[3].

בשנת 2020, כתבה וערכה את הספר "חינוך במרחבים רב־תרבותיים" בהוצאת רסלינג, סיכם מחקרים שבחנו השפעה של מצבים רב-תרבותיים בחינוך, שבהם לדוגמה מורה ערבי מלמד בבית ספר יהודי, מורה דתי מלמד בבית ספר חילוני, וכן הלאה[1].

כתיבה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992, פרסמה שגיא את הספר הראשון שלה, "להיות אחת", ספר שירים בהוצאת במות לספרות ולאמנות. ספרה "להיות אמי" התפרסם בנובמבר 2016. לאחר מות אמה, חנה מנדל־לוין. היא מצאה את יומנה, ובסיוע רשימות נוספות ומכתבים שהותירה אמה, המשיכה את כתיבת היומן מהמקום שבו עצר. הספר מתאר את קורותיה בתל אביב של אמצע המאה הקודמת[4]. בסוף 2017 התפרסם ספרה "בוסית של יום ראשון", שכתבה בעקבות שיחות שניהלה עם עוזרת הבית שלה[5]. ספרה "תודה שאת איתי" שיצאה לאור ב-2020[1], יצא לאור תחילה בשם "זין יקר" תחת שם העט שרון כהן[6].

בנוסף פרסמה שגיא שני ספרים אוטוביוגרפיים בהוצאה עצמית, ברשת מנדלי מוכר ספרים ברשת.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • להיות אחת, הוצאת במות לספרות ולאמנות, 1992.
  • להיות אמי: זיכרונותיה של חנה מנדל־לוין (פלשתינה־א"י 1938 – ישראל 1953), הוצאת עולם חדש, 2016.
  • ברחל בתך הבכורה, הוצאת מנדלי מוכר ספרים, 2016.
  • בוסית של יום ראשון - סיפורן של עוזרות בית בישראל, הוצאת פרדס,2017.
  • צמודים, הוצאת מנדלי מוכר ספרים, 2019.
  • תודה שאת איתי, הוצאת פרדס, 2020.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד מירב מורן, תחת שם בדוי, היא כתבה ספר שכולו מכתבים לזין. כעת היא נחשפת, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2020
  2. ^ "אני מרגיש לגמרי לבד בסיפור הזה": התמודדות צעירים בישראל עם מצבי לחץ ומצוקה – קובץ מחקרים בחינוך ובחברה, עורכים: חנה עזר, יצחק גילת, רחל שגיא, בהוצאת מכון מופ"ת, כליל, סדרת ספרים בנושאי חינוך ותרבות, 2011,
  3. ^ נועה בן־יוסף אזולאי, יצחק גילת, רחל שגיא (עורכים), "על מדים אני מלך", הוצאת מערכות, 2017
  4. ^ אתר למנויים בלבד הארץ, "להסתבך איתך" וספרים חדשים אחרים, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2016
  5. ^ אילנה שטוטלנד, ‏ההשפלות,הפגיעה בזכויות והבושה: הצצה אל עולמן של עוזרות הבית בישראל, באתר מעריב אונליין, 25 בדצמבר 2017
  6. ^ הארץ, "זין יקר" מאת שרון כהן: קטעים נבחרים לקריאה, באתר הארץ, 11 ביולי 2019