רטרו-פוטוריזם

רטרו-פוטוריזם^[1] או רטרו עתידני הוא מונח המשלב את הקונספט של רטרו ופוטוריזם. רטרו-פוטוריזם זה האופן בו אנשים בעבר (עד בערך שנות ה-1960) דמיינו את העתיד.

"סיפורים מדהימים", 1928. על העטיפה מופיע סמל העתיד - ילקוט רקטי.

רטרו-פוטוריזם הוא זרם באומנויות יצירה אשר מראה את השפעת הייצוג של העתיד שבוצע בעידן קודם. הוא מתאפיין בתערובת של סגנונות מיושנים "רטרו" עם טכנולוגיה עתידנית.

הסגנון הרטרו-פוטוריסטי בוחן את הנושאים שבין העבר ועתיד ובין ההשפעות המנוכרות והעוצמה של הטכנולוגיה. מתבטא בעיקר ביצירות אמנותיות וטכנולוגיות שונה המממשים את החפצים המדומים של המציאות המקבילה שלו. רטרו-פוטוריזם בא גם לידי ביטוי בעולם של אופנה, אדריכלות, עיצוב, מוזיקה, ספרות, קולנוע ומשחקי ווידאו.

תולדות המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המגזין "Retrofuturism", שהיה יוצא לאור בשנים 1988 - 1993, בפעם הראשונה המילה "רטרו-פוטוריזם" נאמרה בשנת 1983 על ידי העורך לויד דאן (Lloyd Dunn).^[2]

מאפייני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רטרו-פוטוריזם משלב שתי מגמות חופפות שאפשר לסכם כמו העתיד כפי שניתן לראות מהעבר והעבר כפי שניתן לראות מהעתיד.

המגמה הראשונה, רטרו-פוטוריזם עצמו, היא בהשראה ישירה מהעתיד הדמיוני שהיה קיים בראשם של סופרים, אמנים, ואנשי קולנוע בתקופה הקודמת ל-1960, שניסתה לחזות את העתיד, וגם בתחזיות רציניות של הטכנולוגיה הקיימת (למשל במגזינים כמו מדע והמצאה) או ברומנים וסיפורי מדע בדיוני.

המגמה השנייה היא היפוכה של הראשונה: רטרו עתידני. היא מתחילה עם רטרו אטרקטיביות של סגנונות אמנות ישנים, ביגוד, מנהגים, ולאחר מכן שותלת על זה את הטכנולוגיות המודרניות או העתידניות, יוצרת תערובת של עבר, הווה והאלמנטים של עתיד. סטימפאנק, מונח המתייחס גם לעבר של הטכנולוגיה העתידנית בתקופה הוויקטוריאנית חלופית, וגם ליישום של סגנונות הנאו-ויקטוריאניות בטכנולוגיה המודרנית, הוא גרסה מוצלחת ביותר של המגמה השנייה.