ריקבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ריקבון הוא תהליך בו חומר ביולוגי מפורק על ידי מיקרואורגניזמים כגון חיידקים ופטריות.

ריקבון מופיע, למשל, ברקמות מתות, ברקמות של אורגניזם עם כשל חיסוני ובפירות בשלים.

ריקבון לאחר המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ריקבון גופה

התהליכים הרגילים הבאים מיידית בעקבות מוות של אורגניזם כלשהו הם: אוטוליזה, התפוררות התאים והרקמות כתוצאה מפעילותם של אנזימים וכימיקלים של הגוף עצמו (במקרה של בעלי חיים), והתפוררות כתוצאה מפעילות חיידקית על אותו גוף. תהליך הריקבון מושפע ממספר גורמים, כמו: טמפרטורה, הימצאות חרקים, קבורה (בבני אדם), אלימות שמופעלת כלפיה (לעיתים, זו סיבת המוות), לחות, חניטה, או השתמרות טבעית.

ריקבון בצמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד של ריקבון של אפרסק, על ידי צילום תמונות כל 12 שעות, במשך 6 ימים

צמחים אשר נבלו מסיבות כמו אי חשיפה לאור או אי השקיה, מתפרקים גם הם בתהליך של פירוק חיידקי, זאת בנוסף לחשיפה לאוויר, אשר מזרזת את התהליך.

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דשונת

דשונת היא סוג של זבל אשר נוצר מחומר צמחי שהתפרק וחומרי ההזנה בו הפכו לזמינים בעקבות תהליך הרקבון. כדי לגרום לפירוק מהיר ואיכותי נהוג ליצור ערמת דשונת המכילה חומרים צמחיים שונים אותם מפרקים חרקים וחיידקים אירוביים. כאשר הקומפוסט מוכן הוא מכיל בערך 60–70 אחוזים של חומר אורגני [דרושה הבהרה].

קירור של פירות וירקות למאכל מאט את הפעילות החיידקית, ומונע ריקבון זריז, אך בסופו של דבר כל הפירות, הירקות והצמחים יירקבו. ריקבון בתוצרת חקלאית מוריד את איכותה, פוגם בצורתה, במרקמה, בטעמה ובריחה.

ייבוש צמחים ושימורם בדרכים שונות מסייע לנצל את ערכם הרפואי של הצמחים וחלקיהם גם שלא בעונתם, ומונע ריקבון. לא כל התכונות הטובות שבמזון צמחי נשארות כשהיו אחרי הייבוש והשימור. הקפאה היא אחת הדרכים המומלצות לשימור צמחי תבלין.[1]

ריקבון בבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמלים מנקות גופת נחש

תהליך התפרקות גופות בעלי חיים בטבע הוא מהיר יחסית, עקב החשיפה הרבה לחיידקים ולחרקים. התנאים בטבע מזרזים את תהליך הריקבון.

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פגר

גופת בעל חיים (נקראת: פגר או נבלה) מתחילה בתהליך הריקבון מיד לאחר המוות. בגופה, מתרבים חיידקים וחרקים, וכתוצאה מכך מתפשט ריח עז ואופייני בקרבת הנבלה. בעקבות התרבות חיידקים, נבלות הן כר פורה להתרבות של מחלות שונות.

ריקבון גופה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט הקולנוע "זד ושני אפסים" של הבמאי פיטר גרינוויי (משנת 1985) קיים עיסוק רב של גיבור הסרט בריקבון של גופות. הגיבור נוהג לצלם בווידאו תהליכים של ריקבון גופה של בעלי חיים שונים, ולהריצם בהילוך מהיר - ואף מסיים את חייו תוך כדי כך שריקבון גופתו מתועד בווידאו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]