רכבת הידידות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רכבת הידידותאנגלית: Friendship Train) הייתה יוזמה של עיתונאים ואזרחים אמריקנים ב-1947 למשלוח מזון ואספקה לצרפת ואיטליה, שכלכלתן נפגעה אנושות במהלך מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, הותיר את אירופה חבולה ומדממת ואת כלכלתה הרוסה. מצבה של ארצות הברית, שהמלחמה לא התחוללה בשטחה, היה טוב לעין ערוך. במסגרת תוכנית מרשל, השתדלה ארצות הברית לשקם את אירופה. הרעיון של רכבת הידידות הוצע ב-1947 בידי העיתונאי דרו פירסון (Drew Pearson), בטורו היומי "The merry-Go-Round" אשר התפרסם בוושינגטון פוסט. הרעיון צבר תאוצה ברחבי העיתונות האמריקנית, ועד מהרה יצא אל הפועל.[1] ב-7 בנובמבר של אותה שנה, יצאה רכבת מלוס אנג'לס ונסעה ברחבי ארצות הברית תוך שהיא עוצרת ב-25 תחנות שונות ברחבי הארץ. על הרכבת העמיסו אזרחים באופן פרטי תרומות של מזון, ביגוד ודלק, וכן תרומות כספיות. בסה"כ נאספו מוצרים בשווי של 40 מיליון דולר אמריקאי. בשל העומס, בניו יורק סיטי התעכבה הרכבת 11 ימים, ומכוניות נשלחו אל עוד תשע ערים ולאחר מכן המשיכה הרכבת מניו יורק.

מטען הרכבת הועמס על אוניות והושט לנמל לה האבר בצרפת.[2] רכבת הידידות הייתה מחווה של רצון טוב, וסיוע לתוכנית מרשל. ב-1949 צרפת גמלה לארצות הברית באמצעות רכבת התודה (Merci Train), אשר יצאה מצרפת לניו יורק עמוסה במתנות לאזרחי ארצות הברית. ב-1967 ארגן ארגון נוער מגרמניה המזרחית "רכבת ידידות" לברית המועצות. הפוליטיקאי הרוסי סרגיי אברמוב ארגן ב-2004 "רכבת ידידות" לצ'צ'ניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]