רפאלה פיריה

רפאלה פיריה
Raffaele Piria
לידה	20 באוגוסט 1814; שילה, איטליה
פטירה	18 ביולי 1865 (בגיל 50); טורינו, איטליה
מקום לימודים	אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני
מוסדות	אוניברסיטת פיזה
פרסים והוקרה	מסדר סנט מוריס ולזרוס

רפאלה מישל רוקו פיריה (באיטלקית: Raffaele Piria) היה כימאי איטלקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאלה פיריה נולד בעיירה שילה במחוז רג'ו די קלבריה באיטליה, בנם של לואיג'י פיריה, בעל אדמות וסוחר נפט, ואנג'לה טורטיליוני.

התייתם מאביו בגיל שש, ועבר לעיירה פלמי, במחוז רג'ו די קלבריה, שם גדל אצל דודו. סיים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות בגיל 15. סיים לימודי רפואה וכירורגיה בשנת 1834 באוניברסיטת נאפולי פדריקו השני. בזמן לימודיו הוא התעניין יותר בכימיה מאשר ברפואה, ועם סיום התואר הוא עבר לצרפת כדי לעסוק בכימיה. בפריז שיתף פעולה עם ז'אן-בטיסט דיומא, ובמעבדתו ביצע מחקר חשוב על סליצין (אנ'). פיריה הצליח לבודד חומצה סליצילית, שממנה יוצר מאוחר יותר האספירין^[1]. מחקריו פורסמו בכתבי עת מדעיים בצרפת.

בשנת 1839 שב לנאפולי, במטרה להקים בית ספר פרטי לכימיה יחד עם מקדוניו מלוני (אנ'). בשנת 1840 התחתן עם לואיזה קוזנץ, בת למשפחת חיילים ולוחמים למען איחוד איטליה. הוא לא הצליח להקים את בית הספר בנאפולי ועבר לדוכסות הגדולה של טוסקנה, בפיזה, שם הוצע לו לנהל את הקתדרה לכימיה באוניברסיטת פיזה. בין תלמידיו בפיזה נמנה סטניסלאו קניזרו. פיריה היה מעורב גם באירועים החברתיים והפוליטיים של תקופתו. בשנת 1848 הוא השתתף, עם גדוד אוניברסיטת פיזה, במלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה, אך לפני תחילת הקרבות התבקש לשוב ללמד כימיה באוניברסיטה. גדוד אוניברסיטת פיזה תרם לניצחון בקרב גואיטו (אנ').

במאי 1849, עקב חילוקי דעות תקציביים עם ממשלת טוסקנה, הוא עבר לאוניברסיטת פירנצה. בשנים 1851 ו-1862 השתתף בכנסים מדעיים בלונדון. בשנת 1856 החל ללמד כימיה באוניברסיטת טורינו (אנ'), לבקשת ראש ממשלת איטליה ג'ובאני לנצה (אנ'). נפטר בטורינו ב-18 ביולי 1865 עקב מחלה.

בשנת 1844 החל להוציא לאור את כתב העת המדעי Il Cimento, יחד עם קרלו מטוצ'י (אנ'). בשנת 1852 צורף כעמית לאקדמיה הלאומית למדעים (אנ') בעיר ורונה. הוציא לאור ספרי שנים מדעיים, יחד עם ארכאנג'לו סאקי (אנ').

בין מחקריו הנודעים נמנים מאמר על הפומרולה של וזוב, וחיבור מקיף על יסודות הכימיה האורגנית.

במקביל לפעילותו המדעית עסק פיריה גם בפוליטיקה. בשנת 1859 מונה כחבר המועצה העליונה לחינוך ציבורי בנאפולי, לבקשתו של קמילו בנסו די קאבור. בשנת 1860 מינה אותו ג'וזפה גריבלדי, מנהיג ממלכת שתי הסיציליות, כשר החינוך בממשלתו. פיריה ניסה לקדם רפורמות בתחום החינוך, אך אלה לא יושמו. בשנת 1862 מונה כסנאטור בסנאט של ממלכת איטליה.