תאוריית השוק היעיל
תיאוריית השוק היעיל או השערת השוק היעיל היא תיאוריה בכלכלה פיננסית לפיה מחירים של ניירות ערך, כגון מניות הנסחרות בבורסה, שואפים לגלם בתוכם את כל המידע הקיים והניתן להשגה על החברות או על הנכסים הסחירים. מסקנה חשובה מתיאוריה זו היא שלא ניתן או לפחות קשה מאוד למשקיעים לנצל אי יעילות בשוק כדי להפיק רווחים באמצעות בחירה חכמה של ניירות ערך שנראים כזולים, משום שהשוק מתמחר במלואו את כל הסיכונים והסיכויים הגלומים בכל הנכסים הנסחרים בשוק.
את התיאוריה והמושגים ניסח לראשונה יוג'ין פאמה במאמרו Random Walks In Stock Market Prices מ-1965.
הנחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן מספר הנחות הדרושות לקיומו של שוק יעיל:
- מספר רב של משקיעים.
- מידע חדש מתפרסם באופן אקראי ועצמאי, ונודע לכל השחקנים בשוק בעת ובעונה אחת.
- התאמה מהירה מאוד של מחירים למידע חדש.
התאוריה מתיישבת עם המציאות במידה שבה מידע זמין לכולם ועלותו אפסית.
גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לתאוריית השוק היעיל מספר גרסאות: חלשה, חצי-חזקה, וחזקה.
יעילות חלשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנחת יעילות חלשה היא כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע ההיסטורי על המסחר במנייה, לרבות מחירי עבר והיקפי המסחר הקודמים. (ולכן, תחת הנחה זו ניתוח טכני לבדו לא יכול להשיג תשואה עודפת לאורך זמן). דרך נוספת לפרש את הטענה היא שללא מידע נוסף על הנכס, ניתן לראות את מחירי הנייר כהילוך מקרי תחת התפלגות לא ידועה כלשהי.
יעילות חצי-חזקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצורה החצי חזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע הציבורי, עד אותה עת, והוא מתעדכן באופן מיידי ומדויק עם כל קבלת מידע ציבורי חדש (למשל, עם פרסום הודעות של החברה בבורסה).
יעילות חזקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצורה החזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע ביחס לנייר, לרבות מידע שטרם נחשף לציבור (כלומר, אין ערך להחזקת מידע פנים).
תקפות ההשערה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיים מספר לא רב של משקיעים, כגון וורן באפט, ביל מילר, ביל גרוס, פיטר לינץ' שהצליחו לאורך זמן ובאופן מובהק להשיג תשואה עודפת על השוק. על כן לא ניתן לקבוע שההשערה נכונה לגמרי, ודאי שלא בצורתה החזקה. כמו כן קיימות בשוק אנומליות, תופעות שמתרחשות בניגוד לתאוריית השוק היעיל וקשה להסבירן.
עם זאת אין ספק שבעידן אוטוסטרדת המידע, מידע הפך להיות זמין ליותר ויותר שחקנים בשוק, בזמן קצר יותר ובעלות נמוכה יותר מאי פעם בעבר. כתוצאה מכך קשה יותר מבעבר לאתר אי-יעילות בשווקים הפיננסיים.
תופעת אפקט ינואר סותרת את תאוריית השוק היעיל.
פרדוקס גרוסמן-שטיגליץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדוקס גרוסמן שטיגליץ מפריך את ההנחה שהשוק יכול להיות יעיל באופן מושלם בהנתן רציונאליות של המשקיעים. לפי הפרדוקס, אם השוק היה יעיל, לא הייתה שום תמורה להשקעה אקטיבית ותמחור מחדש של מניות לפי מידע חדש שנכנס לשוק, וממילא פעילות כזו הייתה פוסקת, מה שהיה גורם למחירי המניות לא לשקף את המידע החדש, מה ששוב היה הופך את השוק ללא יעיל.
