תאוריית השוק היעיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאוריית השוק היעיל או השערת השוק היעיל גורסת שמחירים של ניירות ערך, כגון מניות הנסחרות בבורסה, מגלמים בתוכם את כל המידע הקיים והניתן להשגה על החברות או על הנכסים הסחירים. משמעות הדבר שאין טעם לנסות לבחור ניירות ערך שנראים כזולים, משום שהשוק מתמחר במלואם את כל הסיכונים והסיכויים הגלומים בכל נייר ונייר.

את התאוריה והמושגים ניסח לראשונה יוג'ין פאמה במאמרו Random Walks In Stock Market Prices מ-1965.

הנחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר הנחות הדרושות לקיומו של שוק יעיל:

  1. מספר רב של משקיעים.
  2. מידע חדש מתפרסם באופן אקראי ועצמאי, ונודע לכל השחקנים בשוק בעת ובעונה אחת.
  3. התאמה מהירה מאוד של מחירים למידע חדש.

התאוריה מתיישבת עם המציאות במידה שבה מידע זמין לכולם ועלותו אפסית.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתאוריית השוק היעיל מספר גרסאות:

  1. הצורה החלשה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף מידע הקיים בשוק, מחירים והיקפי מסחר. המחירים לפי צורה זו משקפים את מה שהיה בעבר.
  2. הצורה החצי חזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע הציבורי.
  3. הצורה החזקה טוענת כי מחיר נייר הערך משקף את כל המידע, כולל מידע פנים.

תקפות ההשערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מספר לא רב של משקיעים, כגון וורן באפט, ביל מילר, ביל גרוס ופיטר לינץ', שהצליחו לאורך זמן ובאופן מובהק להשיג תשואה עודפת על השוק. על כן לא ניתן לקבוע שההשערה נכונה לגמרי, ודאי שלא בצורתה החזקה. כמו כן קיימות בשוק אנומליות, תופעות שמתרחשות בניגוד לתאוריית השוק היעיל וקשה להסבירן.

עם זאת אין ספק שבעידן אוטוסטרדת המידע, מידע הפך להיות זמין ליותר ויותר שחקנים בשוק, בזמן קצר יותר ובעלות נמוכה יותר מאי פעם בעבר. כתוצאה מכך קשה יותר מבעבר לאתר אי-יעילות בשווקים הפיננסיים.