שיחה:דיכוי

הערך הזה מאוד לא אינצקלופדי בעיקר בגלל שהוא מתאר תאוריה מסוימת של סיווג דיכוי ורמות דיכוי שונות, כקונצנזוס בלי להביא מקורות בכלל. לדעתי צריך למחוק את החלק השני של הערך (רמות דיכוי) עד להבאת מקורות ראויים. אגב בסריקה שטחית בגוגל וכן בהכה את המומחה, לא מצאתי שום סימוכין קבילים לעניין שלוש רמות הדיכוי, פרט למלל לא קביל ולא מוסמך של חניכי ובוגרי תנועות נוער. נגרו קבלו - שיחה 14:49, 30 בספטמבר 2010 (IST)

מקבל. אשתדל להביא מקורות לרעיון שלוש רמות הדיכוי. ניצן צבי כהן - שיחה 16:51, 30 בספטמבר 2010 (IST)

ניצן היקר, הבטחת להביא מקורות לפני כמעט חודש, אנא קיים את הבטחתך או שנה את הערך. בברכה נגרו קבלו.94.230.83.208 00:30, 27 באוקטובר 2010 (IST)

תודה, לגמרי שחכתי מזה. שמתי את הפסקה בארגז החול שלי עד שאמצא את המקור. ניצן צבי כהן - שיחה 07:37, 28 באוקטובר 2010 (IST)

כותב התיאוריה על רמות הדיכוי הוא הרברט מרכוזה מאסכולת פרנקפורט. ניצן צבי כהן - שיחה 14:57, 13 בנובמבר 2010 (IST)

מקור, אילן גור זאב (שחקר את כתביהם של אסכולת פרנקפורט) כותב כך: "לדעתנו דיכוי מסדר (סוג) ראשון, פרימיטיבי, מתבטא בהפעלה של כוח גס (אלים, כפייתי) כדי להפעיל את האחר בניגוד לתודעה ולאינטרסים שלו. נגד דיכוי כזה אפשר להתקומם במידה כזו או אחרת של הצלחה.

אפשר למצער (לפחות) לקוות להשתחרר ממנו. בדיכוי מהסוג הזה מדוכא המדכא יותר ממי שהוא מדכא.

הדיכוי מסדר שני הוא דיכוי אידיאולוגי, שבו המדכא מפעיל מניפולציות (שקרים) המתפעלות את המדוכא להזדהות עם המדכא, כלומר עם האינטרסים והערכים שלו. הזדהות זאת משמשת אלמנט חשוב במערכת טשטוש תודעת הדיכוי שלו, מערכת המנמיכה את קומתו בין היתר הודות לפעילות שלו. פעילות זאת נשאבת למגמות השוררות במערכת, מחזקת ומשכללת את הסדר הקיים ומרכיבה את גבולותיו. כאלה הם ביטויים אידיאולוגים כמו לאומיות, "יזמה חופשית" ומרקסיזם. נגד הדיכוי האידיאולוגי ניתן לקוות להפעיל (כמו מרקס בזמנו) ביקורת אידיאולוגית (יצירת מודעות ולקומם את המדוכאים על מדכאם).

רמת דיכוי זו, השניה, עוברת מהרובד הפרסונלי (הפרטי) לרובד מעמדי או קבוצתי, מן הפרט אל הכלל, והיא יעילה בהרבה מהרמה הראשונה של הדיכוי משום שבה לא הגוף הוא השדה העיקרי להתערבות המניפולטיבית של המדכא. בהתאמה לכך נמצא גם השחרור מהדיכוי שברמה השניה בעייתי יותר, וכרגיל הוא מתגלגל לדיכוי משוכלל מזה. כל עוד יהיו המתקוממים חלשים, יתרכזו בגוף של אויבהם. לכשיתחזקו ושלטונם יתבסס, יעטו גלימות של שופטים ומחוקקים, ישלחו באויבהם מורים ופסיכולוגים ויטפלו בעיקר בנפש, ובכל זאת יש פה עדיין מקום לתקווה.

אבל ישנה רמה שלישית של דיכוי:

דיכוי בלא אישיות או זיהוי מעמדי של מדכא, דיכוי המצליח לגרום למדוכא לקבל מתוך התמסרות והפנמה. דיכוי זה מותנה ב "הצטמצמות עולם השיח" בעיקור (ביטול) הממדים האנטיגוניסטיים (התנגדותיים) במרחב המובן מאליו ובפעולתם הבלתי מופרעת של מנגנוני הכוח במערכת.

מרקוזה עומד על סף הפסימיזם לנוכח מה שאנו מכנים בשם הדיכוי שמן הרמה השלישית שבו מתמוסס הניכור שהדיכוי מפיק, במקביל לטרנספורמציה (שינוי) של מבנה הנפש של המדוכא עד כדי כך, שלעולם הוא לא יוכל וגם לא ירצה למרוד במערכת. כאן מדובר בהנחלה של תשוקות חדשות, בחלוקה של צרכים, מחלות, רעלים ("תרופות") ורעלי נגד, בייצורו של עולם סימבולי (סימלי) חדש המסתכם בכינונו (יצירתו) של אדם חדש, שבעיקרון לא יוכל לרצות ולהפך למשוחרר. במובלע אפשר להבין את התנועה ההיסטורית כולה כמובילה לגרסה חדשה זו של מעמד הר סיני, שאת קולותיו אנו רואים בהיחשפנו למכירות של תחתונים ב"מבצע", לקלטות וידאו המציגות את המיסטיקה בכריכה אחת עם פונוגרפיה בצבעים לוהטים ומוסיקה מתאימה וכו'.."