שיחה:הרודוטוס
כתוב בערך: '"היסטוריה", היא מלה יוונית שפירושה "חקירה"', וגם 'מקור המילה (היסטוריה) הינו יווני ופירושו "סיפור"'. אז מה הפירוש הנכון? Mr. boo 14:22, 16 בדצמבר 2006 (IST)
שכתוב יחיעם שורק[עריכת קוד מקור]
שכתבתי את הקטע אבל לא יכולתי שלא לראות דמיון בין הכתוב בו לבין הכתוב בדעת. מישהו נתן על כך את הדעת? Karpada 11:07, 22 במאי 2007 (IDT)
משמעות המילה[עריכת קוד מקור]
בפסקת הפתיחה נטען שמשמעותה "חקירה", ויותר מאוחר - בפרק על חייו כתוב שמשמעותה "סיפור" (כמו story). יוסאריאן • שיחה 21:40, 20 ביוני 2007 (IDT)
- ביוונית עתיקה זה "חקירה", בהמשך, בשפות לטיניות ואחרות, הוא קיבל את המשמעות "סיפור". אני מבהיר בערך קקרופס 20:50, 14 בפברואר 2008 (IST)
"היסטוריה" או "היסטוריות"[עריכת קוד מקור]
שם החיבור שלו אינו אחיד לאורך הערך. יש להכריע לכאן או לכאן. ירון • שיחה 17:19, 15 בספטמבר 2008 (IDT)
- ע"פ הערך הגרמני - ἱστορίαι, כלומר רבים של ἱστορία; "היסטוריות". אביעדוס - שיחה 00:14, 16 בספטמבר 2008 (IDT)
- יש היבטים מעבר לכך. ראה הרודוטוס#תרגומי ספרו לעברית. ירון • שיחה 00:19, 16 בספטמבר 2008 (IDT)
בוויכוח שבין היטוריות להיסטוריה נראה לי נכון לשמר את הכרעתו של המתרגם (שימרון) "היסטוריה" -
קישור שבור[עריכת קוד מקור]
במהלך מספר ריצות אוטומטיות של הבוט, נמצא שהקישור החיצוני הבא אינו זמין. אנא בדקו אם הקישור אכן שבור, ותקנו אותו או הסירו אותו במקרה זה!
--Matanyabot - שיחה 05:27, 4 במאי 2013 (IDT)
על תרגום חדש של ספרו[עריכת קוד מקור]
גבי הרמן כתב בעיתון הארץ מיום 13 באוקטובר 2014 בקורת על התרגום החדש הרודוטוס, היסטוריה - תירגמו וכתבו מבואות בנימין שמרון ורחל צלניק־אברמוביץ. הוצאת כרמל, 2014, הדפסה מחדש של המהדורה הראשונה של הספר שראתה אור ב-1998 בהוצאת פפירוס - אוניברסיטת תל־.
בסיום הכתבה נאמר
הרודוטוס הבין אמנם שיש בעיה במתן אמון מלא במסופר, הרי בני אדם נוטים "לכופף" את סיפורי העבר כדי להתאים אותם לנטיות לבם ולאינטרסים בהווה. אבל בחר בכל זאת בפתרון נוח: "אני חייב לספר את מה שמספרים", הוא כתב, "אבל איני חייב להאמין בכל דבר" (ז', 152).
דבריו של הרודוטוס עשויים להתפרש במבט ראשון כאישוש לעמדה הפוסט־מודרניסטית, שלפיה לכל פרט, קבוצה או עם יש תפישה משלה של אירועי העבר וכל הסיפורים שהם מספרים - הנרטיבים - לגיטימיים במידה שווה, למרות הסתירות והאי־התאמות שיכולות להתעורר ביניהם. אולם חייבים להעמיד את הדברים על דיוקם. הרודוטוס לא חשב שכל הסיפורים או הנרטיבים לגיטימיים במידה שווה. הוא חשב שמחובתו לספר סיפורים מן הטעם הפשוט שבני אדם סיפרו אותם, לאו דווקא משום שהוא האמין באמיתותם.
עם זאת, יש להודות שהוא לא הצליח להגיע לתובנה שאליה הגיע ממשיך דרכו, תוקידידס. תוקידידס הקדים שוב את הרודוטוס צעד אחד בפיתוח המתודולוגיה ההיסטורית. הוא הגיע למסקנה שלמאורעות העבר יש קיום אובייקטיבי שאינו תלוי באופן הראייה או בתפישת העולם של מוסרי העדויות. ההיסטוריון, כפי שהוא מסביר, יכול להתקרב ככל האפשר לאמת המאורעות. לו יכולנו לבקש ממנו לנסח את מה שהוא חושב שעליו לספר כהיסטוריון, הוא היה מן הסתם משיב משהו בנוסח: "אני חייב לספר גירסה אחת ויחידה של מה שאירע, שעלתה בעקבות בחינה בלתי נלאית של העדויות והצלבתן ומתוך ניתוח קפדני של המניעים, הגלויים והסמויים, של הנפשות הפועלות ושל מוסרי העדויות".