שיחה:ריכרד שטיין

מצאתי 2 מקורות כפי שהבאתי בערך. המקור השני שמשום מה היה קשה טכנית להכניסו הוא של ביה"ח שיבא :ציטוט : פרופ' ריכרד שטיין ז"ל,מנהל מכון עיניים|שיבא בית החולים של המדינה.סוף ציטוט. לדעתי אפשר לבטל את הערה. סטבו

15:31, 29.12.15 סטבו - שיחה 15:32, 29 בדצמבר 2015 (IST)

מצאתי עוד 3 מקורות כפי שציינתי משום מה טוען שהמקור כפול , אך מדובר ב 2 מקורות של אוניברסיטת תל אביב ,הפקולטה לרפואה, הראשון:"המכון לחקר העין ע"ש מוריס וגבריאל גולדשלגר|הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר" השני:" החוג לרפואת עיניים-עבר הווה ומבט לעתיד ,הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר" המקור השלישי כפי שצויין: "eye update- רפואת העיניים בישראל משנת 1948 ועד היום". משם הבאתי ציטוט. 16:22 29.12.15 בברכה סטבוסטבו - שיחה 16:23, 29 בדצמבר 2015 (IST)

דיווח שאורכב ב-07 באפריל 2021

דיווח מהדף ויקיפדיה:דיווח על טעויות

קיימים בויקיפדיה לא מעט טעויות.אשתו של פרופ׳ שטיין לא הייתה רופאת עיניים אלא רופאת שיניים שויתרה על מקצועה בכדי לשמש לו כאחות בחדר ניתוח. בתו היחידה רות אינה רופאת עיניים אלא אורטופטיסטית ( טכנאית המטפלת בפזילה בעיניים).פרופ׳ שטיין ידע רק עברית בסיסית ולא היה ציוני.לכתיבת מאמר בעברית היה מתרגם מגרמנית בעזרת לקסיקון גרמני עברי וכשאני הגעתי למחלקה ב1967 עזרתי לו בכתיבה. ייחודו של דוצנט שטיין ( כך קראו לו גם כשהיה פרופסור) בכך שהיה מנתח דגול ובניגוד לרפואה של היום ניתח בצורה מופלאה את כל ניתוחי העיניים לסוגיהם הרבים כולל ניתוחי ארובת העין.הוא היא אנציקלופדיה מהלכת ואיש אשכולות בספרות המדעית הכללית שהיה קיים במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.הוא היה אדם ייחודי בנדיבותו והיה קונה מכספי הפרקטיקה הפרטית שלו את רוב מכשירי הניתוח שהיו נחוצים למחלקה. בשנים הראשונות למדינה היה ער למצוקה של הרופאים בבית החולים תה״ש וכל בוקר כשהיה נכנס לחדר הרופאים בחדר ניתוח (היה לו פינה שהייתה שמורה רק לו)היה מניח חבילה עבה ששטרות כסף שהביא מהבית ושם על השולחן שמי שזקוק דחוף לכסף היה נוטל מהחבילה ומשאיר את היתר לאחרים.הוא היה מעין ״תלמיד ישיבה״ שהיה יושב וקורא מאמרים וספרים מדעיים עד השעות הקטנות של הלילה כשבשבע בבוקר כבר היה במחלקה.הוא עבד בביה״ח שבעה ימים בשבוע ואני לידו גם בשבת אף כי היה לי משפחה וילדים.בשבת בבוקר הוא היה אדם אחר. משוחרר מהמטלות ושונה לגמרי באישיותו מימי החול:רך, צוחק, מלא הומור, בדיחות וסבלנות רבה ללמד אותי כצעיר. ליויתי אותו עשרות שנים ואיני זוכר ערב אחד שיצא מביתו לסרט, תיאטרון, קונצרט, נסיעה לחו״ל וכו׳. כל חייו הוקדשו לקריאה של ספרות מדעית בחדרו במרפאה שהייתה חלק מהדירה הישנה בה גר ברח׳ הס בתל אביב. בדירה היו מגולגלים שטיחים פרסיים יקרים שמעולם לא נפתחו ואותם קיבל מניתוחי חולים שבאו אליו מאיראן( בתקופת השאח)ציורים של מיטב הציירים אותם ניתח שנשארו באריזתם. ולסיכום: לא היה ולא יהיה ״טיפוס״ כזה של פרופסור שהיה זכות לחיות לצידו כל חיי הצעירים. פרופ׳ גיורא טרייסטר