שיילה ואן דאם
 | |
| לידה |
17 בינואר 1922  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוגוסט 1987 (בגיל 65) |
| תקופת הפעילות |
? – 23 באוגוסט 1987 |
  | |
שיילה ואן דאם (באנגלית: Sheila van Damm; 17 בינואר 1922 – 23 באוגוסט 1987) הייתה נהגת מרוצים ואשת תיאטרון יהודייה-בריטית. התחרתה במרוצי ראלי בשנות ה-50, והייתה הבעלים של תיאטרון ווינדמיל (אנ') בלונדון. החלה את קריירת הנהיגה התחרותית שלה ב-1950, וזכתה ב-Coupe des Dames ("גביע הנשים"), הפרס הראשון לנשים, בראלי האלפים (אנ') ב-1953. בשנה שלאחר מכן זכתה באליפות אירופה לנשים, וב-1955, בגביע הנשים בראלי מונטה קרלו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בפדינגטון, מערב לונדון, לאמרגן ויויאן ואן דאם ואשתו, נטלי ליונס. כבת למשפחה יהודית זכתה לילדות לא שגרתית: אביה, שהיה חובב מכוניות ועבד כמכונאי בקלימנט-טלבו בראשית ימי הרכב, עודד אותה ללמוד נהיגה, הרבה מתחת לגיל החוקי, ובמסעה הראשון עמו נהגה מלונדון לברייטון. במלחמת העולם השנייה עברה הכשרה קונבנציונלית יותר כנהגת בחיל העזר האווירי לנשים (WAAF).
קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת שירותה ב-WAAF, התנסתה באירוע הספורט המוטורי הראשון שלה עם אחותה היחידה נונה כנווטת, כפעלול קידום מכירות של תיאטרון ווינדמיל שאביה ניהל. עם הכיתוב "נערת ווינדמיל" על דופן הרכב מתוצרת סאנבים-טלבו (אנ') הן סיימו במקום השלישי במקצה הנשים של ראלי MCC-Daily Express. בעקבות ההצלחה, הוזמנה לייצג רשמית את קבוצת רוטס (אנ') על הילמן מינקס בראלי מונטה קרלו ב-1951. ההצלחה הגדולה הראשונה שלה הייתה פרס הנשים בראלי MCC (אנ') ב-1952 כשהיא נוהגת בסאנבים-טלבו. בראלי של מונטה קרלו, ב-1953, קבעה שיא מהירות של מכוניות בקטגוריית 2–3 ליטר, על אף תקרים רבים במהלכו. היא נהגה באב הטיפוס של מכונית הספורט סאנבים אלפין (אנ') במהירות ממוצעת של 190 קמ"ש בג'אבק (אנ') שבבלגיה. בראלי האלפים של 1953, היא והנהגת-שותפה אן הול זכו בגביע הנשים ובגביע האלפיני המוענק על סיום המסלול ללא פסילה תוך עמידה בזמני היעד. היא זכתה בגביע נשים נוסף בראלי טוליפ (אנ') של הולנד בשנת 1954, כולל ניצחון מוחלט במרוץ של 10 הקפות של מסלול זנדוורט. פרס הנשים בראלי הוויקינגים בנורווגיה השלים את זכייתה באליפות אירופה לנשים לשנת 1954 עבור ואן דאם והול – ניצחון עליו חזרו גם ב-1955 בדגם סאנבים אלפין סימן 3. ב-1954 זכתה גם בפרס הקבוצתי בראלי מונטה קרלו ביחד עם לזלי ג'והנסון (אנ') וסטירלינג מוס. ואן דאם זכתה בפרס הקבוצתי גם ב-1955. ראלי מונטה קרלו ב-1956 היה האחרון שלה עם קבוצת רוטס. באותה שנה הייתה שותפה לפיטר הארפר (אנ') בסאנבים רפייר (אנ') במרוץ מילה מילייה, וזכתה בקטגוריה שלהם במהירות של 106.81 קמ"ש.
ב-1957 השתתפה פעם נוספת במילה מילייה, שוב בסאנבים רפייר, הפעם בשיתוף דייוויד האמפרי, אך הם לא סיימו את המרוץ לאחר שאיבדו שליטה על הרכב כשעברו על קווי חשמלית ופגעו בחלון ראווה. היה זה המרוץ האחרון בו השתתפה. לאחר פרישתה ממרוצים, הפכה לנשיאת מועדון "דוגהאוס" לנשות ספורט מוטורי, ולנשיאת מועדון המכוניות הרשומות של סאנבים-טלבו אלפין.
תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן דאם עבדה עם אביה בתיאטרון ווינדמיל משנות העשרה שלה. הוא הוריש לה את התיאטרון עם מותו ב-1960. אך לתיאטרון, שנוסד ב-1932 והתמחה בהצגת תמונות חיות היה פחות ופחות ביקוש עם התפתחות עולם הקולנוע, והוא נסגר ב-1964. עם זאת, בשנת 1965 ערכה ואן דאם סבב הופעות בתיאטראות הטיבולי (אנ') בסידני ובמלבורן, עם המופע שלה, "The Windmill Revue". במופע הופיעו מספר אמנים לשעבר של תיאטרון ווינדמיל. ואן דאם פרשה עם אחותה לחווה הקטנה שלהם בפולבורו (אנ'). היא נפטרה בלונדון ב-23 באוגוסט 1987.[1] ואן דאם הונצחה ביד לאיש הספורט היהודי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיילה ואן דאם, באתר JAQUE (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ap (1987-08-27). "Sheila van Damm Dies at 65; Briton Raced Cars in 1950's". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-01-10.