ראלי מונטה קרלו

ראלי מונטה קרלו הוא מרוץ ראלי המאורגן על ידי מועדון הרכב של מונטה קרלו (Automobile Club de Monaco). המרוץ, אחד הוותיקים בספורט המוטורי, התקיים לראשונה בשנת 1911 ביוזמתו של אלבר הראשון, נסיך מונקו. המרוץ מתקיים לאורך הריביירה הצרפתית בתחומי נסיכות מונקו ודרום-מזרח צרפת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרוץ הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הרכב של מונטה קרלו החל לתכנן את המרוץ בשנת 1909 בעקבות צו שהוצא על ידי אלבר הראשון, נסיך מונקו. המרוץ תוכנן כך שהמתחרים יוזנקו מנקודות שונות ברחבי היבשת ויגיעו לנקודת הסיום במונטה קרלו. בינואר 1911 יצא המרוץ לדרך. 23 נהגים התחילו את המרוץ ב-11 מקומות שונים. אנרי רוגייה, זינק יחד תשעה נהגים נוספים מפריז וניצח את המרוץ לאחר שעבר מרחק של 1,020 קילומטרים. השיפוט במרוץ היה שרירותי והתייחס גם לקריטריונים כמו אלגנטיות המכונית, הנוחות לנוסעים והמצב בו הגיעה לנקודת הסיום^[1]^[2].

1966: הראלי השנוי במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראלי של שנת 1966 נחשב לאחד המרוצים השנויים במחלוקת בתולדות הספורט המוטורי. ארבעת הנהגים שסיימו את המרוץ ראשונים (טימו מקינן, רנו אלטונן, פאדי הופקירק שנהגו במיני קופר ורוג'ר קלארק שהתחרה בפורד קורטינה) נפסלו בשל העובדה שהנורות בפנסים הקדמיים של הרכב לא היו זהים לנורות שנמצאו בדגמים מייצור סדרתי של אותם הרכבים. כתוצאה מהפסילה הוכרז פאולי טיבונן, שנהג בסיטרואן ID, כמנצח במרוץ. רוזמרי סמית', שהגיעה במקום השישי וזכתה בגביע הנשים (Coupe des Dames), נפסלה גם היא. בסך הכל נפסלו עשרה נהגים מאותה הסיבה^[3]^[4].

השנים המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1973–2008 התקיים הראלי במהלך חודש ינואר כמרוץ הפתיחה של עונת אליפות העולם בראלי. בשנת 2009 הפך המרוץ לחלק מאליפות האינטרנשיונל ראלי צ'אלנג'. בשנת 2012 שב להיות חלק מאליפות העולם. עד לשנת 1991 יכלו הנהגים לבחור את נקודת ההתחלה של המרוץ מתוך חמש אפשרויות.

תוואי המרוץ עובר במגוון תנאי שטח: אספלט יבש, אספלט רטוב, שלג וקרח. ההצלחה במרוץ תלויה, במידה רבה מאוד, בבחירת הצמיגים כך שיאפשרו אחיזה גם בכביש רטוב וגם בקרח.