בתי שימוש ביפן

ביפן נפוצים שלושה סוגים של בתי שימוש. הסוג הישן ביותר הוא שירותי הכריעה הפשוטים. אחרי מלחמת העולם השנייה, שירותי הדחה מערביים ומשתנות נעשו נפוצים. השירותים העדכניים ביותר נכון להיום הם בידה, שנכון ל־2004 נמצאים ביותר מחצי ממשקי הבית ביפן. ביפן, השם הנפוץ לשירותים האלה הוא וואשלט (ウォシュレット) שם המותג של חברת טוטו בע"מ, והם כוללים תכונות מתקדמות רבות שלעיתים רחוקות נראות מחוץ ליפן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת התרבות היה שימוש ביפן בשירותים, אף על פי שמבנם ודרך השימוש בהם לא ידועים. מערכות הביוב הראשונות ביפן הן מתקופת יאיואי (300 לפנה"ס עד 250 לספירה). השתמשו במערכות האלה ביישובים גדולים, כנראה בשילוב עם שירותים. במהלך תקופת נארה (710 עד 784), נוצרה בבירה נארה מערכת ביוב, שכללה תעלות ברוחב של 10–15 סנטימטר שמעליהן המשתמש היה יכול לכרוע, עם רגל אחת בכל צד של התעלה. מקלות עץ שמשו כמעין נייר טואלט. השירותים הידועים הראשונים ביפן, מתוארכים לאותה תקופה, ונבנו מעל בור פתוח בדומה לשירותים חיצוניים. בהתחלה אצות שמשו לניקוי, אבל בתקופת אדו הם הוחלפו בנייר טואלט שהיה עשוי מוואשי (נייר יפני מסורתי). באזורים הררים, השתמשו גם בפיסות עץ ועלים גדולים. לעיתים קרובות נבנו שירותים גם על פלגי מים זורמים. אולם, מבחינה היסטורית, שירותי חור היו נפוצים יותר כי הם היו קלים יותר לבנייה, ואפשרו שימוש חוזר של הצואה כדשן; דבר חשוב מאוד במדינה שבה הבודהיזם והצמחונות שמזוהה איתה, דוגלות בהורדת הביסוס על מקנה כמזון, אף על פי שמוצרי ים היו תמיד חלק חשוב בתפריט היפני. למעשה, תוצרי הפסולת של אנשים עשירים נמכרו במחירים גבוהים יותר, מפני שהתפריט שלהם היה טוב יותר. הנוהג הזה נעשה הרבה פחות שכיח אחרי מלחמת העולם השנייה, גם מסיבות סניטריות וגם בגלל השגשוג בדשנים כימיים, אך עדיין ניתן למצוא אותו. מבחינה היסטורית, ביפן היו סטנדרטים יותר היגייניים מבאירופה לדוגמה, כי ביפן הטיפול בצואה אנושית היה נפוץ, בעוד שברוב ההיסטוריה המוקדמת של יבשת אירופה הביוב פשוט נזרק ברחובות.

באוקינאווה, השירותים היו לעיתים נפוצות קרובים לדיר חזירים, והחזירים הואכלו בתוצרי צואה אנושית. המנהג הופסק אחרי מלחמת העולם השנייה.

במהלך תקופת אזוצ'י-מומויאמה (1568 עד 1600), "ביוב טאיקו"^{[דרושה הבהרה]} נבנה מסביב לטירת אוסקה, והוא גם כיום קיים ומתפקד. ב-1884 התחיל השימוש במערכות ביוב מודרניות, עם ההתקנה של מערכת ביוב ראשונה מלבנים וקרמיקה בקנדה שבטוקיו. צנרת ומערכות ביוב נוספות הותקנו אחרי רעידת האדמה הגדולה קנטו כדי למנוע מחלות אחרי רעידות אדמה נוספות. אולם, קצב בניית מערכות הביוב גדל רק אחרי מלחמת העולם השנייה, כדי להתמודד עם הצרכים של מרכזי האוכלוסייה הגדלים. עד שנת 2000, 60% מהאוכלוסייה חוברה למערכת ביוב.

בתחילת המאה ה-20 התחילו להופיע ביפן שירותים בסגנון מערבי ומשתנות, אבל רק אחרי מלחמת העולם השנייה הם הפכו לנפוצים יותר כתוצאה מהשפעות הכיבוש האמריקאי. ב-1977, המכירות של שירותים בסגנון מערבי היו גבוהים יותר מהמכירות של שירותי הכריעה המסורתיים ביפן. בהתבסס על השירותים עם בידה מובנה משווייץ ומארצות הברית, החברה הגדולה בעולם לציוד סניטארי, טוטו, השיקה את ה"וואשלט" ב-1980. חברות יפניות מייצרות כיום כמה מהשירותים המודרניים ועתירי הטכנולוגיה ביותר בעולם.

סוגי שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי כריעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שירותי כריעה

השירותים היפניים המסורתיים (和式, וואשיקי) הם שירותי כריעה, שידועים גם בתור "שירותים אסייתים", מאחר ששירותים בסגנון דומה נפוצים בכל רחבי אסיה. שירותי כריעה שונים מהשירותים המערביים הן בצורתם, והן בדרך השימוש בהם. שירותי כריעה נראים בעיקרם, כמשתנה מוקטנת, מסובבת ב-90 מעלות וקבועה ברצפה. רוב שירותי הכריעה ביפן עשויים מחרסינה, אף על פי, שבמספר מקרים (כמו ברכבות), הם עשויים מפלדת אל חלד. במקום לשבת, המשתמש כורע על השירותים, כשפניו לכיוון הקיר. אבוס רדוד קולט את ההפרשות, במקום הקערה הגדולה המלאה במים בשירותים המערביים. כל שאר המתקנים, כמו מכל המים, הצנרת, ומנגנון ההדחה, עשויים להיות זהים לאלה שבשירותים המערביים. הדחה גורמת למים לדחוף את ההפרשות מהאבוס למאגר איסוף שאז מרוקן למערכת הביוב. רוב הפעמים ההדחה מופעלת באותה צורה כמו שירותים מערביים. אולם, לחלק מהשירותים יש ידיות למשוך, או דוושות רגל, במקום הידיות הרגילות. לרבים מהשירותים היפניים יש שני סוגי הדחה: "קטן" (小) ו"גדול" (大). ההבדל הוא בכמות המים שמנוצלת. הראשון הוא לשתן (ביפנית, מילולית "הפרשה קטנה"), והשני לצואה (מילולית, "הפרשה גדולה"). הידית נמשכת לעיתים קרובות ל"קטן", כדי לספק רעש רקע מתמשך למען הפרטיות, כפי שמפורט מטה.

ישנם שני דגמים נפוצים של שירותי כריעה: האחד בו השירותים הם באותה רמה של הרצפה, ואחר בו השירותים הם על פלטפורמה כ-30 סנטימטרים מעל הרצפה. בשני קל יותר לגברים להשתין בזמן עמידה, אך ניתן להשתמש בשני הדגמים למטרה זאת. אין הבדל בשימוש בין שני הדגמים. המשתמש עומד מעל שירותי הכריעה לכיוון הקיר, ומושך למטה (או למעלה במקרה של חצאיות) את מכנסיו ובגדיו התחתונים עד לברכיים. לאחר מכן, המשתמש כורע על החור, קרוב לחזית ככל שניתן, מאחר שההפרשות נוטות לפול לקצה האחורי של הכלי ברצפה, אם המשתמש כורע יותר מדי אחורה. מסיבה זאת, לשירותי כריעה רבים יש שלטים שמזכירים למשתמש "לקחת בבקשה צעד אחד קדימה". במהלך השימוש חיוני לשמור על איזון. מתחילים וזרים לעיתים קרובות מחזיקים בצנור הגלוי, שזכה לכן לכינוי "מוט האנקות", על שם הקולות שנשמעים כשמחזיקים בו. אם הצנרת חבויה, או לא חזקה מספיק, מותקנת לעיתים ידית נפרדת לשמור על איזון, בזמן השימוש בשירותים, ובעמידה. אסטרטגיה נפוצה נוספת אצל זרים כדי להימנע מכל תאונה מביכה פוטנציאלית בזמן השימוש, היא להתפשט לחלוטין מהמותניים ומטה ולתלות את הבגדים על קרס לפני שמתחילים לכרוע.

יתרון אחד של הסוג הזה של השירותים, הוא שהוא קל לנקיון. שירותי כריעה הם זולים, וצורכים פחות מים להדחה משירותים מערביים, ומכיוון שאין מגע ישיר עם המושב, חלק טוענים שהם יותר היגייניים. אולם, מגע עם המושב הוא לא סיכון בריאותי אמיתי, ואילו שירותי הכריעה מאפשרים התזה של ההפרשות על הרגליים של המשתמש. האבוס חסר המים מקטין את הסיכון להתזה של מים על המשתמש, אולם, מכיוון שההפרשות חשופות לאוויר הפתוח עד ההדחה, הם פעמים רבות מייצרות ריחות חזקים יותר מאשר אם היו תחת מים, כמו בשירותים מערביים. ניתן להרגיש תופעה זאת לעיתים בתוך או קרוב לשירותים יפניים.

בנוסף, מספר יתרונות בריאותיים מיוחסים לשירותי כריעה. מאמינים שהכריעה עוזרת לחזק את שרירי אגן הירכיים אצל נשים, וכך מקטינים את האפשרות לאי שליטה בצרכים. בנוסף מאמינים שהשירותים האלה מחזקים את הירכיים, ומשפרים את הנשימה ואת הריכוז, ושתנוחת הכריעה הזקופה מאפשרת ליותר צואה לצאת מהמעי הגס. שימוש בתנוחת הכריעה לטווח הארוך, עשוי לשפר את הגמישות של הירכיים. מספר מחקרים איששו טענות אלה^[1].

חברת הציוד הסניטרי היפנית טוטו מייצרת שירותי כריעה יפניים עם בידה מובנה, עם זרם מים לניקוי פי הטבעת. אולם, המוצר הזה לא זכה לפופולריות רבה, באופן חלקי מפני שזרם המים מתיז את המים. אפשרות שטיפה קדמית לא קיימת כרגע.

ישנו גם דגם מורם, עם כיסא שניתן להוריד אותו, אף על פי שהוא נדיר יחסית. במצב המוגבה, הוא משמש כשירותי כריעה. במצב המונמך, ניתן להשתמש בו כמו בשירותים מערביים רגילים. הדגם הזה נפוץ רק באזורים כפריים לרווחת התיירים הזרים. מתאמים שיושבים על השירותים היפניים כדי להפוך אותם לשירותים עם מושב, נפוצים הרבה יותר.

שירותי הדחה בסגנון מערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי ההדחה הרגילים שמשתמשים בהם בכל העולם, נקראים ביפן שירותים ב"סגנון מערבי" (洋式). השירותים בסגנון מערבי, כולל שירותים עתירי טכנולוגיה, נפוצים כיום יותר משירותי כריעה מסורתיים בבתים יפניים, אף על פי שבמספר דירות ישנות יותר יש עדיין מדבקות על השירותים או לידם, שמסבירות איך להשתמש בהם בצורה נכונה לשתן ולצואה. בעוד שרוב המתקנים הציבוריים כמו בית ספר, מקדשים ותחנות רכבת מצוידים בשירותים יפניים, בבתים שלהם היפניים מעדיפים את האפשרות לשבת, במיוחד מבוגרים שלהם כריעה ממושכת היא לא נוחה ודורשת מאמץ פיזי.

בידה יפני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אסלות בידה משוכללות נפוצות למדי ביפן. הן כוללות פונקציות מתקדמות כגון חימום מושב האסלה, זרמי מים נפרדים במטרה לשטוף אזורים שונים במפשעה, זרם אוויר חם לייבוש לאחר השימוש בבידה, והפקת קול הדחה מלאכותי במטרה למסך על קולות הפליטה והנפיחות הנתפשים כמביכים מאד^[2].