שכיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שכיבה היא תנוחת גוף, לרוב בזמן מנוחה, אצל בני אדם ובעלי חיים, בה הגוף הוא אופקי ברובו או במידה מסוימת.

בשונה מעמידה או מישיבה, בשכיבה הגוף אינו נשען על איבר כלשהו, אלא נתמך לאורכו באמצעות הקרקע שמתחתיו. שכיבה היא התנוחה המצויה ביותר בהיות הגוף מחוסר הכרה או משותק, כגון בעת שינה, עילפון, או לאחר איבוד שיווי המשקל בעקבות פגיעה פיזית ובעת קיום יחסי מין.

רהיט המיועד לשכיבה ולמנוחה הוא מיטה.

תנוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף עשוי להניד את עצמו למגוון תנוחות של שכיבה, ביניהן:

  • פרקדן (או אפרקדן) – שכוב על הגב בפריסת ידיים ורגליים.
  • שכיבה על הבטן – שכוב על החזה כשהגב מופנה כלפי מעלה.
  • תנוחת עובר – שכוב (או מיושב) על הצד עם גוף מכונס, כשהאיברים קרובים לגו והברכיים כפופות כלפי הראש.
  • תנוחת החלמה – שכוב בתנוחת אדם שנפגע או שנאנק מכאבים על מנת להקל על הכאבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שכיבה בוויקישיתוף
Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.