לדלג לתוכן

שמשון הנקדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמשון הנקדן
לידה 1230? עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה שנות ה־90 של המאה ה־13 עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי דקדוק
תרומות עיקריות
חיבור הקונים (השמשוני)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמשון הנקדן[1] (1230?-1295?) היה מדקדק יהודי אשכנזי ומחבר ספר חיבור הקונים (השמשוני).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסביבות שנת 1230.[2] ככל הנראה פעל בזאנטא שבחבל קלן בצפון גרמניה.[3]

מת בין השנים 1297-1294.[2] נכדו היה הדקדקן יוסף מזאפטא בר קלונימוס.[3]

חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו עוסק בתורת הדקדוק וממזג בין פרקי דקדוק ותורת הקריאה.[4] עורך החיבור היה מרדכי יאיר, שחי ב-1297 בפרידברג והיה מתלמידי תלמידיו של שמשון הנקדן. לא ידוע מה שם הספר שהעניק לו מחברו, אם בכלל,[5] ומקובל כי עורכו נתן לו את השם "חיבור הקונים",[5] אך השם הנפוץ של החיבור הוא "השמשוני" (על שם מחברו).[6] הספר מצוטט רבות אצל מדקדקי ימי הביניים, למרות שלא נדפס.[7]

את החיבור חילקו החוקרים לשני חלקים מרכזיים:[8] חלק הדקדוק, הבנוי כדוגמת חיבורי דקדוק ספרדיים מהמאה ה־12, וחלק דקדוק המסורה (מפרק ה' להלן) ההולך בדרכו של ספר "טעמי המקרא".[4] פרקי הספר הם:

א. עשרת הקונים (כינויי הגוף הפרודים והחבורים)

ב. שער הפעלים (מערכת הפועל)

ג. שער השמות

ד. שער התנועות (זהו שמו בחלקים אחרים של הספר אך בראש הפרק אין לו שם)[4]

ה. שערי ניקוד:

  1. שער הקמץ
  2. שער פתח קמץ קטן
  3. שער חולם וחטף קמץ
  4. שער חטף פתח קטן וחטף פתח גדול

ו. שער יהו"א

ז. שער המתג

ח. שער למנצח בנגינות (טעמי המקרא)

ט. שער הדגש.[4]

ידועים ארבעה כתבי יד של הספר, שניים מהם (כ"י לייפציג וכ"י בריטיש מוזאום) מתוארכים לשנת 1300 בקירוב.[9] שלושה פרקים מחלקו הראשון של החיבור יצאו לאור: שניים (על כינויי הגוף ועל הפעלים) בעבודת הדוקטורט של דוד בן מנחם,[10] ואחד (על התנועות) על ידי אילן אלדר.[11]

מפתח הדקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום חלק מכתבי היד של "השמשוני", נוסף חיבור בשם "מפתח הדקדוק". היו חוקרים ששיערו כי הוא חיבור אחר מאת שמשון הנקדן,[12] אך מרביתם סבורים כי אין לייחסו למחבר "השמשוני"; יש שייחסו אותו לעורכו, מרדכי יאיר,[13] ויש שטענו כי אין בקביעה זו ממש ומדובר במחבר לא ידוע.[14]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלדר (1979, עמ' 102) כתב על כינויו: ""הנקדן" הוא כינוי שכיח בימי הביניים למדקדקים מהאסכולה האשכנזית ולמומחים בניקוד ובמסורה". עוד על אסכולת הנקדנים ומקומו של שמשון בה, ראו: Crawford Howell Toy, Caspar Levias, ‏"NAḲDANIM", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית) וכן אצל: יונתן הוארד, דקדוק על פרשת דרכים: משלם בן שמואל וחיבורו 'שום שכל' [MA Thesis], 2022, עמ' 16-13
  2. ^ 1 2 אילן אלדר, מכתבי אסכולת הדקדוק האשכנזית: "השמשוני": דברי מבוא והפרק על התנועות מתוכו, לשוננו מג, 1979, עמ' 105-104
  3. ^ 1 2 אלדר (1979), עמ' 104-103
  4. ^ 1 2 3 4 אילן אדלר, הבלשנות העברית בימי הביניים : טקסטים ומחקרים, ירושלים: מאגנס, 2016, עמ' 226
  5. ^ 1 2 אילן אדלר, הבלשנות העברית בימי הביניים : טקסטים ומחקרים, ירושלים: מאגנס, 2016, עמ' 200-197
  6. ^ דוד בן מנחם, "Hibbur Haqqonîm" by R. Shimshon Hannaqdan, Hebrew Annual Review 11, 1987, עמ' 14
  7. ^ אברהם גייגר, קבוצת מאמרים מאת א' גייגר, אגרת יא, כרם חמד ט, עמ' 61
  8. ^ אלדר (2016), עמ' 226. חלוקה זו איננה מופיעה בכתבי היד, ראו: יונתן האורד, Jonatan Howard, שיטת המבטלים - The System of Exceptions: לדרכי ארגון תורת הלשון באשכנז, Tarbiẕ / תרביץ פז, 2020, עמ' 297–336
  9. ^ אלדר (1979), עמ' 107–110, וראה להלן בפרק קישורים חיצוניים
  10. ^ D. Ben-Menachem, Hibbur ha-Qonim (ha-shimshoni) by R. Shimshon ha-naqdan, Diss., University of California 1987
  11. ^ אילן אדלר, הבלשנות העברית בימי הביניים : טקסטים ומחקרים, ירושלים: מאגנס, 2016, עמ' 236-222
  12. ^ ג. מרגליות, Catalogue of the Hebrew and Samaritan Manuscripts in the British Museum, British Museum Department of Oriental Printed Books and Manuscripts, 1915, עמ' 294
  13. ^ יצחק אייזיק בן יעקב, אוצר הספרים, עמ' 527-526, סימן 311, באתר היברובוקס
  14. ^ אילן אדלר, הבלשנות העברית בימי הביניים : טקסטים ומחקרים, ירושלים: מאגנס, 2016, עמ' 223