שעווה קשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"שעווה קשה" או "קרומית קשה" (באנגלית: Hard grounds) היא טכניקת הדפס הפועלת בצורה של דפוס שקע.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקת השעווה הקשה היא טכניקת הדפס שראשיתה במאה ה-16 באירופה. טכניקה זו היא הטכניקה הבסיסית ליצירת תצריב. היא מבוססת על כיסוי לוח ההדפסה וחשיפת חלקים ממנו, שיהפכו בתהליך כימי של צריבה על ידי חומצה לשקעים בלוח. לשם יצירת הגלופה מורחים את לוח ההדפסה בתחליב של שעוות דבורים, אספלט (ביטומן) ואבקת שרף עצים (קליפורניום). שיטה אחרת ליצירת התחליב היא להמיס דונג בטרפנטין. בשלב השני, לאחר המריחה, מחממים את לוח ההדפסה כך שהתערובת מתקשה ויוצרת ציפוי קשה למחצה על גבי הלוח. בדרך כלל גם נוהגים לפייח את הלוח בעזרת נר, על מנת להעניק למשטח צבע כהה. בשלב הרביעי יוצרים את הדימוי על ידי חריטה בשכבת השעווה בעזרת חרטים שונים. בשלב האחרון טובלים את לוח ההדפסה באמבט של חומצה, המאכלת את המקומות שנחשפו על ידי פעולת החריטה. הדימוי המתקבל בטכניקה זו הוא בעל אופי קווי. צפיפות הקווים, כמו גם זמן הצריבה, אחראים לכהות הדימוי המתקבל.

לוח ההדפסה שיצר אלברכט דירר להדפסו "ישו בהר הזיתים"
הנייר ועליו ההדפס "ישו בהר הזיתים" (1515)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קריגר, דן, גרפיקה אמנותית: תחריט - תצריב וטכניקות נילוות, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2000/1999, עמ' 69–75