שפופרת גייסלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שפופרות גייסלר

שפופרת גייסלר היא שפופרת קתודית, שהומצאה על ידי היינריך גייסלר ויוליוס פלוקר (אנ') בסביבות שנת 1855. השפופרת שימשה לחקר תופעת הקרניים הקתודיות, וסייעה לבצע ניסויים מדעיים שלא היו אפשריים קודם לכן[1].

שפופרת גייסלר בנויה משפופרת זכוכית שממנה נשאב האויר, כשבתוכה שתי אלקטרודות. כאשר מופעל מתח חשמלי גבוה בין האלקטרודות נוצרת התפרקות חשמלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפופרת גייסלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.