לדלג לתוכן

תאוריית גילוי האותות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תאוריות גילוי האותות משמשת פסיכולוגים במחקר על קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות. כמו כן, כחלק מענף הפסיכופיזיקה, תאוריות גילוי האותות, היא גישה שיטתית לבעיית הטיית התגובה ( נבחן עשוי להגיב לאות מסוים מתוך החלטה כי הוא קיים ולא מתוך חישה).
התאוריה משמשת גם בנושאי קבלת החלטות אנושיות בתחומים אחרים בהם קיימת דילמה דומה וגם בקבלת החלטות על ידי מערכות תוכנה, למשל: תוכנות אנטי-ספאם.

גירוי/ תגובה כן לא
כן פגיעה החטאה
לא אזעקת שווא דחייה נכונה

פגיעה הוא מצב בו מופעל גירוי או מתרחש אירוע ומבצע המטלה מגיב.
החטאה הוא מצב בו מתרחש אירוע ומבצע המטלה אינו מגיב.אזעקת שווא מתארת תגובה כאשר לא מתרחש אירוע.דחייה נכונה היא מצב בו אין אירוע ואין תגובה.

גילוי האותות בפסיכופיזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה מדגישה את תהליך השיפוט של האדם בדבר הגירויים. הפסיכופיזיקה הקלאסית מדגישה רק את הסף המוחלט, בעוד תיאורית גילוי האותות ממשיגה שני תהליכים נפרדים:

תהליך חישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקף את רגישותו של הצופה לגירוי, ברמה הפיזית.

תהליך החלטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך מנטלי המתבצע לאחר תהליך החישה, מייצג את הטיית הצופה.

מדידה על פי התאוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לבדוק את הטיית התגובה לגירוי מסוים, נהוג לבצע ניסוי המתבצע כך:

  • גירוי חלש מוצג במחצית צעדי הניסוי.
  • הגירוי לא מוצג במחצית השנייה.
  • הצופה מגיב "כן" אם הוא חושב שזיהה גירוי, ו"לא" אם הוא לא חושב שזיהה אותו.


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]