תאוריית גילוי האותות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאוריות גילוי האותות משמשת פסיכולוגים במחקר על קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות. כמו כן, כחלק מענף הפסיכופיזיקה, תאוריות גילוי האותות, הנה גישה שיטתית לבעיית הטיית התגובה ( נבחן עשוי להגיב לאות מסוים מתוך החלטה כי הוא קיים ולא מתוך חישה).
התאוריה משמשת גם בנושאי קבלת החלטות אנושיות בתחומים אחרים בהם קיימת דילמה דומה וגם בקבלת החלטות על ידי מערכות תוכנה, למשל: תוכנות אנטי-ספאם.

המודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כן לא גירוי/ אות
פגיעה החטאה מופעל
אזעקת שווא דחייה נכונה לא מופעל

פגיעה הוא מצב בו מופעל גירוי או מתרחש אירוע ומבצע המטלה מגיב.
החטאה הוא מצב בו מתרחש אירוע ומבצע המטלה אינו מגיב.
אזעקת שווא מתארת תגובה כאשר לא מתרחש אירוע.
דחייה נכונה היא מצב בו אין אירוע ואין תגובה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורית גילוי האותות, צמחה ממחקרים על התנהגות חיילים, שהפעילו מכ"ם לגילוי מטוסים במלחמת העולם השנייה.‏[1] תפקיד החיילים היה ללחוץ על מתג אזעקה, כאשר זיהו מטוסי אויב על מסך המכ"ם. בגלל הישיבה הארוכה מול המסך והעבודה החד-גונית, ביצעו טעויות. הנזק של החטאה, בהקשר זה, קשה בהרבה מהנזק של אזעקת שווא. מהמחקרים שבוצעו, פותח המודל שיושם גם בהקשרים אחרים.

גילוי האותות בפסיכופיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה מדגישה את תהליך השיפוט של האדם בדבר הגירוים. הפסיכופיזיקה הקלאסית מדגישה רק את הסף המוחלט, בעוד תיאורית גילוי האותות ממשיגה שני תהליכים נפרדים:

תהליך חישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקף את רגישותו של הצופה לגירוי, ברמה הפיזית.

תהליך החלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך מנטלי המתבצע לאחר תהליך החישה, מייצג את הטיית הצופה.

מדידה על פי התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לבדוק את הטיית התגובה לגירוי מסוים, נהוג לבצע ניסוי המתבצע כך:

  • גירוי חלש מוצג במחצית צעדי הניסוי.
  • הגירוי לא מוצג במחצית השנייה.
  • הצופה מגיב "כן" אם הוא חושב שזיהה גירוי, ו"לא" אם הוא לא חושב שזיהה אותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]