קבלת החלטות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קבלת החלטות הוא תחום מחקר בפסיכולוגיה קוגניטיבית, במדע המדינה, בתורת המשחקים, במנהל עסקים, ובעוד תחומים, העוסק באופן שבו אנשים שוקלים את החלופות ומקבלים את החלטותיהם.

החלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לתהליך קבלת החלטה: אדם נכנס למכולת כשברשותו 20 שקלים בלבד ורשימת קניות שמחיר סך כל המוצרים בה הוא יותר מ-20 שקלים. ההחלטה במקרה זה תהיה אילו מוצרים מתוך הרשימה לקנות. המתרחש במוחו של הקונה עד לשלב ההחלטה מכונה תהליך קבלת ההחלטה. בהקשרים ארגוניים, התהליך יכלול מספר מקבלי החלטות.

החלטות מתקבלות בסקאלות אחדות, החל מהחלטה של היחיד, המתקבלת בינו לבין עצמו, וכלה בהחלטה כלל עולמית, המתקבלת במוסדות האו"ם. בין שני קצוות אלה נמצאות מסגרות בסדרי גודל שונים לקבלת החלטות: המשפחה, ועד הבית, השכונה, העיר, המדינה וכדומה. במסגרות אלה מתקיים מגוון רחב של מנגנונים לקבלת החלטות.

החלטות נדרשות לעתים על עניינים של מה בכך, ולעתים מדובר בהחלטות הרות גורל, כדוגמת התלבטותו הנודעת של המלט "להיות, או לא להיות". מקובל לחלק החלטות לשלושה סוגים: האחד, החלטות פשוטות שאין להן השפעה מהותית על חייו של מקבל ההחלטה (לדוגמה, החלטה לאכול חביתה ולא קורנפלקס לארוחת בוקר). השני, החלטות בעלות השפעה גורלית על החיים, שבהן יש לבחור מתוך מספר מצומצם של חלופות (למשל, נערה שנכנסה להריון לא רצוי, ועליה לבחור אם ללדת את התינוק או לבצע הפלה). השלישי, החלטות גורליות שבהן יש מספר רב של חלופות (לדוגמה, בחירת מקצוע, בת זוג או רכישת דירה).

קבלת החלטות בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשם קבלת החלטות בקבוצה קיימות גישות אחדות:

  • החלטת רוב שוויונית: כל אחד מחברי הקבוצה זכאי להביע את דעתו, וההחלטה מתקבלת ברוב קולות. דוגמאות: משאל עם, בחירות.
  • החלטת רוב תוך התחשבות במשקלו של כל חבר: לעתים ניתן משקל גבוה יותר לחלק מחברי הקבוצה, עד כדי מתן זכות וטו. בהצבעה של בעלי מניות, למשל, משקלו של כל מצביע הוא כחלקו היחסי בהון המניות הכולל.
  • החלטת נציג מוסמך: כאשר מדובר בקבוצות גדולות, בירור דעתם של כל חברי הקבוצה הוא תהליך מורכב מדי, ולכן פעמים רבות מתקבלות ההחלטות על ידי מי שהוסמך לכך. ברמה הלאומית משמשים לכך בית הנבחרים והממשלה. ברמה מצומצמת יותר, ועד הבית מקבל החלטות שוטפות בשם כל דיירי אותו בית, ובארגונים מקבל את ההחלטה העומד בראש היחידה הארגונית.
  • קבלת החלטות בקונצנזוס או פה אחד: דוגמה לכך היא החלטתו של חבר מושבעים, שחובה לקבלה בהסכמה בין כל חברי חבר המושבעים

החלטה שהתקבלה איננה בהכרח סוף פסוק. במנגנוני קבלת החלטות משולב פעמים רבות מנגנון של ערעור, המאפשר להביא את ההחלטה לדיון נוסף, אצל בעל סמכות גבוה יותר בהירארכיה. דוגמה נפוצה לכך הוא הערעור במערכת המשפטית. גם בארגונים ניתן פעמים רבות לערער על החלטתו של גורם מסוים, באמצעות פנייה לממונה עליו.

תהליך קבלת החלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המודלים הנפוצים ביותר לתיאור של תהליך קבלת החלטות מורכב מן השלבים הבאים:

  • איסוף נתונים - איסוף הנתונים המשמשים בסיס לקבלת ההחלטה. לעתים מדובר בנתונים הזמינים מיידית למחליט, בהתאם לניסיון חייו. ידע מסוג זה מאוכסן בזיכרון סמנטי שהוא חלק מזיכרון מפורש וניתן לשלוף אותו באופן מודע. לעתים מדובר בנתונים המצריכים השקעה רבה באיסופם, למשל בכלים של מודיעין צבאי או מודיעין עסקי.
  • היתוך מידע - תהליך עיבוד של הנתונים שנאספו במטרה למצוא קשר או קורלציה. בתהליך זה מחברים ומצליבים נתונים כדי לקבל הערכה טובה יותר של המצב.
  • גיבוש חלופות - הצגה שיטתית של החלופות העומדות על הפרק.
  • שקילת החלופות השונות - השוואה בין האפשרויות, באמצעות בדיקת יתרונות וחסרונות של כל אחת מהן. שקילת החלופות היא לעתים פעולה אינטואיטיבית, ולעתים נעשית בצורה שיטתית ומורכבת, למשל באמצעות שקילת כל חלופה לפי רשימה של פרמטרים, מתן משקל לכל פרמטר, מתן ציון לכל חלופה בכל פרמטר, וחישוב ציון משוקלל לכל חלופה. לעתים מסייעת בתהליך זה מערכת תומכת החלטה, ולעתים מסייע לכך יועץ בשר ודם.
  • בחירת חלופה - קבלת ההחלטה - בחירת החלופה המועדפת.

דוגמה (בהמשך לדוגמת הקנייה במכולת דלעיל):

  • איסוף נתונים - כמות הכסף הנמצאת ברשותי, מחירי המוצרים השונים, חשיבות כל מוצר ברשימת הקניות.
  • גיבוש חלופות - קניית מוצר אחד יקר אבל חשוב, קניית מספר מוצרים זולים, דחיית הקניות למועד אחר.
  • שקילת החלופות השונות.
  • בחירת חלופה - הקונה החליט אילו מוצרים לקנות.

תהליך קבלת החלטות רצוי הוגדר על ידי פרופסור איתמר גתי כמודל סחל"ב: סינון, חקירה לעומק, בחירה. על פי מודל זה, יש להשקיע את מירב המאמץ בקבלת ההחלטה בהגדרת השיקולים הרצויים, ורק לאחר מכן בהתאמת החלופות לשיקולים אלו. לדוגמה, בבחירת מקצוע יש ראשית להגדיר את השיקולים המשמעותיים ביותר (למשל, מידת יצירתיות גבוהה, משכורת גבוהה, וכו') ורק לאחר מכן לבדוק את מידת ההתאמה של החלופות לשיקולים (למשל, ציור הוא מקצוע בו נדרשת יצירתיות גבוהה, אך לרוב קשה להגיע ממנו למשכורת גבוהה). לבסוף, יש לבחור את המקצוע המתאים ביותר לשיקולים (למשל, אדריכלות)‏‏[1].

ישנן אפשרויות נוספות לתיאור תהליכי קבלת החלטות וייתכן אף שישנם מספר סוגים של תהליכי קבלת החלטות. דוגמה מובהקת לכך היא כי לעתים אנו מקבלים החלטה על בסיס תחושה פנימית ללא ביצוע תהליכים הכרתיים מורכבים.

מחקר קבלת החלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת החלטות היא אחד מתחומי המחקר בפילוסופיה, בתורת המשחקים ובפסיכולוגיה קוגניטיבית.

חמורו של בורידן הוא פרדוקס העוסק בתהליך קבלת החלטות, ששורשיו בהגותו של אריסטו.

תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה והכלכלה המנתח מצבי עימות או שיתוף פעולה בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים. דילמת האסיר היא בעיה ידועה בתחום זה.

פרס נובל לכלכלה לשנת 2002 הוענק לדניאל כהנמן על מחקריו עם עמוס טברסקי אודות תהליכי קבלת החלטות בתנאי אי ודאות. השניים הציעו את תורת הערך (Prospect theory) כחלופה לתורת התועלת, לתיאור תהליכים אלה.

דוגמה לפרדוקס ידוע נוסף בתחום קבלת ההחלטות הוא "פרדוקס המבחר". בניסוי הציבה שינה איינגר עמדה לטעימת ריבה בקליפורניה. בחלק מהעמדות היו 6 סוגי ריבות שונים ובחלק היו 24 טעמים. הסתבר שכאשר היו 6 טעמים אחוז הלקוחות שרכשו את הריבה עמד על כ-30 אחוז, בעוד שכאשר הוצעו 24 טעמים, אחוז הלקוחות שרכשו ריבה עמד על 3 אחוז בלבד.

כשלים בקבלת החלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות היא תהליך שאורבים בו כשלים רבים למקבל ההחלטה. במצב שבו ייתכנו תוצאות אחדות, שלכל אחת מהן הסתברות משלה, ניתן לקבל את ההחלטה על-פי תוחלת התוצאה. שיטה זו רלוונטית בהימורים מסוימים שבהם כל התוצאות שוות בחשיבותן מבחינתו של המהמר. כאשר המהמר מייחס משקל שונה לתוצאות שונות, התבססות על התוחלת לבדה תביא להחלטה כושלת. נמחיש זאת בסיפור הבא (על-פי רודולף קארנאפ):

ביל, שהוא אדם שעושרו נאמד במאה מיליארד דולר, החליט בבוקר קיץ נאה לצאת לטיול רגלי. לאחר שלוש שעות של טיול עלתה השמש למרומי השמים, וביל חש עייפות רבה. בשלב זה גילה שהדרך היחידה לחזור לביתו היא נסיעה באוטובוס, שמחירה דולר אחד. בכיסו היה בדיוק דולר אחד. בעודו ממתין בתחנה, ניגש אליו אדם, והציע לו הימור: על ביל לבחור מספר בין אחד לאלף. אם האדם ינחש נכונה את המספר הנבחר - יתן לו ביל דולר, ואם יטעה - ביל יקבל מהאדם דולר. על-פי שיקולי תוחלת, זהו הימור נפלא מבחינתו של ביל, משום שזכייתו כמעט ודאית. בחינת משקלה של התוצאה משנה כליל את ההחלטה. זכייה בדולר, שיצטרף אל עושרו העצום של ביל, היא חסרת כל משמעות, ואילו הפסד של דולר, אף שהוא צפוי רק בסבירות נמוכה להפליא, פירושו שעל ביל לחזור ברגל לביתו, וזהו נזק משמעותי, שמצדיק את דחיית ההימור המוצע.

שיפור תהליכי קבלת החלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארגונים שונים מובנת חשיבות תהליך קבלת ההחלטה ונעשים נסיונות לשפר את יכולת קבלת ההחלטות של גורמים בארגון. לרוב, נעשים נסיונות שיפור אלו באמצעות העלאת שלבי התהליך למודעות מקבל ההחלטה. תחקור החלטות לאחר שנודעה השפעתן מקובל אף הוא, כשיטה לשיפור תהליכי קבלת ההחלטות. במקרים קיצוניים, של החלטות בעייתיות ברמה הלאומית, מוקמת ועדת חקירה לתחקור תהליך קבלת ההחלטות (ולעתים גם למציאת אשמים).
קיימות גם שיטות לשיפור קבלת החלטות אצל היחיד, בעיקר באמצעות פנייה לייעוץ אישי, או באמצעות שימוש במערכות ממוחשבות תומכות החלטה, כדוגמת אתרי שידוכים לצורך בחירת בן ובת זוג, או אתרים כגון מידעת וכיוונים לעתיד לבחירת תחום לימודים ומקצוע.

היבטים נוירולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפת המוח הקדם-מצחית מאפשרת גמישות מחשבתית[2]. להבדיל מאזורים אחרים באונה המצחית, אזור זה פחות מעורב בשליטה על התנועה ויותר בגיבוש של תוכניות עבודה ואסטרטגיות פעולה‏[3]. הוא נחשב למקור של פעולות רצוניות‏[4]. פגיעה בקליפת המוח הקדם-מצחית מובילה לתגובות אימפולסיביות וקשיים בקבלת החלטות‏[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אירוינג ל. ג'ניס וליאון מאן, תהליך קבלת החלטות- ניתוח פסיכולוגי של קונפליקט, בחירה ומחויבות, הוצאת משרד הביטחון, 1980.
  • דניאל כהנמן, רציונליות, הוגנות, אושר, מבחר מאמרים מאת דניאל כהנמן ואחרים, בעריכת מיה בר-הלל, אוניברסיטת חיפה וכתר הוצאה לאור, 2005.
  • יוסי יסעור, גם לכם לא היו מים חמים? מדריך למניעת כשלים בקבלת החלטות, הוצאת מטר, 2010.
  • יוסי יסעור, היגיון ורגש בקבלת החלטות ובלקיחת סיכונים, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 2005.
  • יוסי יסעור, אשליית האפס, זמורה ביתן, 2000.
  • דן אריאלי, לא רציונלי ולא במקרה, הוצאת מטר, 2008.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Gati, I., & Asher, I. (2001a). The PIC model for career decision making: Prescreening, In-depth exploration, and Choice. In F. T. L. Leong, & A. Barak (Eds.). Contemporary models in vocational psychology (pp: 7-54). Mahwah, NJ: Erlbaum.‏
  2. ^ Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.‏
  3. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  4. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  5. ^ Timothy, N. T. (2010). Impulsivity: An overview of a biopsychosocial model. Journal of Rehabilitation, 76(3), 3-9.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


התנהגות ארגונית

משאבי אנושמוטיבציהתפיסהקבלת החלטותמנהיגותרגשות בעבודהשביעות רצון בעבודהלחץ בעבודהרגשות בארגוניםעבודת רגשותתרבות ארגוניתדינמיקה קבוצתיתנורמות בעבודהמבנים ארגונייםהדרכהקידום מקצועיקריירהסמלים וארטיפקטיםתקשורת בארגוןהערכת ביצועמיון עובדיםתחלופה בארגוניםהתנהגויות נסיגהאזרחות ארגוניתהיעדרותכוח בארגוניםהערכת ביצועהבדלים בין תרבותייםהדרכת עובדים