תאוריית הזהות החברתית
תאוריית הזהות החברתית היא תאוריה בפסיכולוגיה חברתית לפיה הזהות החברתית שלנו נוצרת בתהליך של מפגש, השוואה, משא ומתן ותחרות עם הקבוצות שאנו באים עמן במגע. על פי תאוריה זו הזהות החברתית היא גורם מכריע בעיצוב זהותו של הפרט, מכיוון שברוב הזמן אנו פועלים כחברים בקבוצות מסוימות.[1] הנחת היסוד של תאוריה זו היא שכל אדם, כחבר בקבוצה מסוימת, שואף להשיג זהות חברתית חיובית. זהות חברתית חיובית מושגת על ידי השוואה עם קבוצות אחרות. תוצאת ההשוואה נקבעת על פי פרמטרים משותפים בין הקבוצות השונות והם תולדה של יחסי הכוח בין הקבוצות, של ההיסטוריה המשותפת ביניהם ושל ההיסטוריה של כל קבוצה בנפרד.[2]
כפי שהוגדרה במקור על ידי הנרי טג'פל וג'ון טרנר בשנות ה-70 וה-80, תאוריית הזהות החברתית הציגה לראשונה את מקומה של הזהות החברתית בדרך לביאור התנהגות בין־קבוצתית.[1] התאוריה משתייכת לזרם האירופי של הפסיכולוגיה החברתית הקרובה יותר בנושאים ובשיטות המחקר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
במרכז תאוריית הזהות החברתית עומד ניבוי התנהגויות בין־קבוצתיות מסוימות לפי הסטטוס החברתי, הלגיטימיות והלכידות של הקבוצות עצמן. להבדיל, במקרים מסוימים המושג "תאוריית הזהות החברתית" מתייחס לתאוריות כלליות על תפיסה עצמית חברתית. למרות שיש חוקרים שבחרו להתייחס אליה כך, התאוריה לא נועדה להפוך לתאוריה כללית בנושא קטגוריזציה חברתית. המודעות לטווח המוגבל שכוללת התאוריה הובילה את ג'ון טרנר ועמיתיו לפתח תאוריה מקבילה, "תאוריית הקטגוריזציה העצמית" שנשענת על מסקנות תאוריית הזהות החברתית ומציגה הסבר כללי יותר לתהליכים עצמיים וקבוצתיים מפרספקטיבה זו. המונח "פרספקטיבת זהות חברתית" משמש לתיאור היסודות המשותפות לשתי התאוריות האלו.
אספקטים בתאוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרצף הבין־אישי-בין־קבוצתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאוריית הזהות החברתית גורסת כי התנהגות חברתית נעה על הרצף שבין התנהגות בין־אישית להתנהגות בין־קבוצתית. התנהגות בין־אישית לגמרי היא התנהגות שיסודה במערכות היחסים האישיות והאפיונים העצמיים של האדם בלבד. התנהגות בין־קבוצתית לגמרי היא התנהגות שיסודה רק בהשתייכותו של האינדיבידואל לקטגוריה חברתית זו או אחרת; בחלק זה של הרצף, לזהותו החברתית של האדם תהיה השפעה מקסימלית.
הוגי התאוריה קובעים כי התנהגות "טהורה", באחד משני הקצוות, לא סביר שתופיע במצבים חברתיים ריאליסטיים. למעשה, כל התנהגות תהיה התפשרות כלשהי בין שני הצדדים. הטבע הקוגניטיבי של המאבק בין זהות עצמית וחברתית, ומערכת היחסים ביניהן, נחקר לעומק בתאוריית הקטגוריזציה העצמית. במקום, תאוריית הזהות החברתית מתמקדת בפקטורים של מבנה חברתי כדי לנבא איזה קצה של הספקטרום יהיה המכריע בהתנהגותו של היחיד, ואילו צורות עשויה התנהגות זו ללבוש.
ייחודיות חיובית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת מהנחות היסוד בתאוריית הזהות החברתית היא שהיחידים שואפים במהותם להשיג ייחודיות חיובית ("גאוות יחידה"). כלומר, היחידים "חותרים למושג עצמי חיובי". כיוון שהיחידים מוגדרים במידת מה על ידי זהויותיהם החברתיות, טוענת התאוריה ש"אינדיבידואלים חותרים להשיג או לשמר זהות חברתית חיובית". עם זאת, טבעה המדויק של חתירה זו לתפיסה עצמית חיובית עומד לדיון.
גם הרצף הבין־אישי-בין־קבוצתי וגם הנחת הייחודיות החיובית נובעים ממסקנות מחקרים בפרדיגמת הקבוצה המינימלית (MGP). בפרט, נמצא שתחת תנאים מסוימים האדם יאשר הפצת משאבים שתמקסם את ייחודיותה של הקבוצה אליה הוא משתייך מול קבוצת האחר, אפילו במחיר העדפותיו ורצונותיו הפרטיים.
אסטרטגיות ייחודיות חיובית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתבסס על המשתנים לעיל, תאוריית הזהות החברתית מפרטת מספר אסטרטגיות המשמשות ליצירת ייחודיות בין־קבוצתיות. משוער כי ההתנהגות בה יבחר היחיד היא במידה רבה תוצר של מערכות יחסים בין־קבוצתיות; בפרט, בחירת האסטרטגיה נובעת מתפיסת חדירות הקבוצה, כמו גם תפיסת היציבות והלגיטימיות של היררכית הסטטוס הבין־קבוצתי.
להלן התנהגויות אפשריות המופיעות בתאוריית הזהות החברתית; למרות שהן מובאות מנקודת מבטו של חבר בקבוצה מסטטוס נמוך, התנהגויות דומות עשויות להופיע גם אצל חברים בקבוצה מסטטוס גבוה.
ניידות היחיד (Individual mobility)
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפוי שתחת תנאים בהם גבולות הקבוצה נחשבים חדירים (למשל, כאשר חבר קבוצה יכול לעבור מקבוצה בסטטוס נמוך לקבוצה בסטטוס גבוה) חברי הקבוצה יבחרו באסטרטגיות ניידות היחיד. כלומר, היחידים "יתנתקו מקבוצתם, וירדפו מטרות אישיות שנועדו לשפר את גורלם ולא את זה של קבוצתם".
יצירתיות חברתית (Social creativity)
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר גבולות החברה נחשבים בלתי חדירים, והבדלי הסטטוסים נחשבים יציבים, יבחרו היחידים בהתנהגויות של יצירתיות חברתית. כאן, גם ללא שינוי המדדים האובייקטיביים של קבוצתם או של קבוצת החוץ, יצליחו חברי הקבוצה להגביר את ייחודיותה החיובית; זאת באמצעות השוואת קבוצת הפנים לקבוצת החוץ בקריטריונים חדשים, שינוי הערכים המיוחסים לתכונות הקבוצה או בחירת קבוצת חוץ שונה עמה יש להשוות את קבוצת הפנים.
תחרות חברתית (Social competition)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצורת התנהגות זו תבחר קבוצת הפנים להגביר את ייחודיותה באמצעות תחרות ישירה בקבוצת החוץ, המתבטאת בהעדפת קבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ ("Ingroup Favoritism"). התנהגות זו נחשבת תחרותית, משום שבשונה מהתנהגות היצירתיות החברתית, העדפת חברי קבוצת הפנים נעשית במישור שמשותף לכל הקבוצות החברתיות הרלוונטיות. קבוצה תנקוט בהתנהגות מעין זו כאשר גבולות החברה נחשבים בלתי חדירים אך יחסי הסטטוסים אינם יציבים. למרות שבכתיבת התאוריה לא ניתנה לה העדפה, זוהי האסטרטגיה שמשכה הכי הרבה תשומת לב מחקרית.
זהות קבוצתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזהות הקבוצתית היא אחד המאפיינים הבסיסיים של קבוצה שנוצר באמצעות אינטראקציה בין חברי הקבוצה, עוזרת לבסס תחושת שייכות ומייחדת את הקבוצה מקבוצות אחרות. זהו מרכיב חברתי ופסיכולוגי מרכזי בחייהם של בני האדם. משפיע על התנהגות, תפיסת עולם והקשרים עם אחרים.[3]
זהות קבוצתית נוצרת מתוך הצורך האנושי הבסיסי להשתייך ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר. היא מתגבשת סביב ערכים, מטרות, חוויות או מאפיינים משותפים, ומספקת לאדם תחושת שייכות וזהות. הצורך הזה נובע, בין היתר, משאלות קיומיות עמוקות לגבי מקומו של האדם בעולם ומהותו. זהות קבוצתית מספקת מענה לשאלות אלו, ומעניקה תחושת ביטחון ומשמעות. בנוסף, היא מאפשרת שיתוף פעולה ופעולה משותפת להשגת מטרות משותפות, דבר החיוני להישרדות ולקיום חברתי. בעידן המודרני, הזהות הקבוצתית מקבלת משנה חשיבות ככלי להתמודדות עם אתגרים חברתיים ופוליטיים, ומסייעת ביצירת סולידריות וקידום מטרות משותפות.[4]
שלבי התגבשות הזהות הקבוצתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור[5].
- היכרות והתחלה: בשלב זה, חברי הקבוצה מתחילים להכיר אחד את השני, לבנות אמון וליצור קשרים ראשוניים.
- אינטראקציה קבוצתית: הקשרים בין חברי הקבוצה מתחזקים והופכים עמוקים יותר ולאט לאט מתחיל תהליך זיהוי שייכות שבו הפרט מזהה את עצמו כחבר בקבוצה מסוימת.
- השוואה בין-קבוצתית: השוואה של הקבוצה לקבוצות אחרות, והדגשת ההבדלים והיתרונות היחסיים.
- בניית נורמות וערכים: הקבוצה מתחילה לפתח נורמות התנהגות משותפות, ערכים ומטרות.
- פיתוח זהות קבוצתית: הקבוצה מפתחת זהות ייחודית משלה, עם ערכים, מטרות ומאפיינים משותפים.
- שמירה על הזהות הקבוצתית: הקבוצה ממשיכה לפתח ולשמר את הזהות הקבוצתית לאורך זמן, גם לאחר שהחברים עוזבים את המסגרת.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור[5].
זהות קבוצתית מתאפיינת במספר מרכיבים עיקריים:
- הזדהות קוגניטיבית: הכרה ושיוך עצמי לקבוצה, תחושה של קשר לקבוצה.
- הזדהות רגשית: תחושת חיבור רגשי וגאווה בקבוצה.
- הזדהות התנהגותית: אימוץ נורמות, ערכים ודפוסי התנהגות של הקבוצה.
- נאמנות לקבוצה: נכונות להגן על האינטרסים של הקבוצה.
גורמים המשפיעים על התגבשות הזהות הקבוצתית[5]
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המדריך/המנחה: דמות המדריך ממלאת תפקיד מרכזי בתהליך. הוא/היא יוצר/ת סביבה בטוחה ומעודדת, מעודד/ת תקשורת פתוחה, ומכוון/ת את הפעילויות כך שיקדמו את תחושת השייכות והזהות הקבוצתית.
- הפעילויות: פעילויות מגוונות ומרתקות יוצרות חוויות משותפות, מחזקות את הקשרים בין חברי הקבוצה ומקדמות את התפתחות הזהות הקבוצתית.
- המבנה הקבוצתי: גודל הקבוצה, ההרכב שלה והתפקידים השונים של חבריה משפיעים על הדינמיקה הקבוצתית ועל קצב התגבשות הזהות.
- הערכים המשותפים: ערכים משותפים יוצרים בסיס משותף לחברי הקבוצה ומחזקים את תחושת השייכות אליה.
- האתגרים המשותפים: התמודדות משותפת עם אתגרים ומכשולים מחזקת את הקשרים בין חברי הקבוצה ומעמיקה את תחושת השייכות.
אופן גיבוש הזהות קבוצתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור[5].
- יצירת סביבה בטוחה ומכבדת: סביבה כזו מאפשרת לחברי הקבוצה להביע את עצמם בחופשיות, להקשיב זה לזה ולפתח קשרים הדדיים.
- עידוד תקשורת פתוחה: תקשורת פתוחה מאפשרת לחברי הקבוצה להכיר אחד את השני לעומק, לשתף חוויות ולבנות אמון.
- פעילויות מגוונות ומרתקות: פעילויות כאלה יוצרות חוויות משותפות, מחזקות את הקשרים בין חברי הקבוצה ומקדמות את התפתחות הזהות הקבוצתית.
- הדגשת הערכים המשותפים: הדגשת הערכים המשותפים מחזקת את תחושת השייכות לקבוצה ומעמיקה את הזהות הקבוצתית.
- התמודדות משותפת עם אתגרים: התמודדות משותפת עם אתגרים ומכשולים מחזקת את הקשרים בין חברי הקבוצה ומעמיקה את תחושת השייכות.
השפעות – זהות קבוצתית משפיעה על היבטים שונים בחיינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור[1].
- התנהגות: זהות קבוצתית עשויה להשפיע על דפוסי התנהגות, כגון צריכה, לבוש, יחסים חברתיים ועוד.
- תפיסת העולם: זהות קבוצתית עשויה להשפיע על האופן בו אנו תופסים את העולם ואת מקומנו בו.
- קשרים חברתיים: זהות קבוצתית עשויה לחזק קשרים עם חברי הקבוצה וליצור ריחוק מקבוצות אחרות.
- רווחה נפשית: זהות קבוצתית חזקה עשויה לתרום לתחושת שייכות, ביטחון עצמי ורווחה נפשית.
תאוריית הזהות החברתית היא אחד המרכיבים החשובים בהבנת זהות קבוצתית בהיבט הקוגניטיבי והרגשי. דרכה ניתן להבין תהליכים שדרכם קבוצות מתגבשות ויוצרות זהות משותפת. התיאוריה טוענת שהזהות שלנו מושפעת במידה רבה מהקבוצות שאליהן אנו שייכים, והשתייכות זו מעצבת את ההתנהגות, האמונות והערכים שלנו. היא מסבירה כיצד נוצרת תחושת שייכות קבוצתית, כיצד אנו מגדירים את עצמנו כחברים בקבוצה וכיצד השתייכות זו משפיעה על רגשותינו ועל אופן ההתנהגות שלנו.
מונחים קשורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העדפת קבוצת הפנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העדפת קבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ (Ingroup Favoritism), היא האפקט שנוצר כאשר אנשים בוחרים להעניק יחס עדיף למי שהם מזהים כחבר באותה קבוצת פנים. תאוריית הזהות החברתית גורסת כי הסיבה לאפקט זה הוא צורך פסיכולוגי בייחודיות חיובית, ומתארת את התנאים בהם הוא צפוי להתקיים (כפונקציה של תפיסת הסטטוס, החדירות, היציבות והלגיטימיות של הקבוצה). הוכח במחקר שהעדפת קבוצת הפנים מתקיימת גם בקבוצות שהופרדו על פי קריטריון שרירותי (למשל הפרדה לפי הטלת מטבע), וגם בקבוצות שהופרדו על פי קריטריון ממשי (למשל תרבות, מין או שפה).
כמו כן, "למרות טענתן של גרסאות וולגריות של התאוריה, ש'יצירת זהות חברתית מובילה אוטומטית לאפליה ולדעות קדומות, למעשה אלו צפויות רק תחת תנאים מוגבלים ומסוימים", (פרופ' אלכסנדר הסלם).
דעה קדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דעה קדומה
דעה קדומה היא הנחה שלילית לגבי מישהו שנוצרה לפני קבלת אינמפורמציה מספיקה להבטיח את דיוקה. קיימים ארבעה טריגרים אפשריים לדעה קדומה בקבוצת פנים: איום ממשי (למשל סיכון שלמות הגוף או הקניין), איום סימבולי (למשל על דרך חיים), חרדה בקבוצת הפנים, וסטריאוטיפים שליליים. בהקשר לתאוריית הזהות החברתית, לרב הדעות הקדומות נוצרות בעקבות שיוכו החברתית של האחר ויחסו עם זהותו החברתית של חבר קבוצת הפנים. בנוסף, במצבים בהם השיפוט שנוי במחלוקת יעדיפו חברי קבוצת הפנים לוותר לחברי קבוצתם, ולא לייחס להם את האשמה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 Tajfel, H.; Turner, J. C. (1979). "An integrative theory of intergroup conflict". In W. G. Austin; S. Worchel (eds.). The social psychology of intergroup relations. Monterey, CA: Brooks/Cole. pp. 33–47.
- ↑ Hogg, M. A., & Abrams, D. (1988). Social identifications: A social psychology of intergroup relations and group processes. Taylor & Frances/Routledge.
- ↑ נאוה רוזנוסר, לירון נתן, קבוצה מהי? מושגי יסוד בפסיכולוגיה חברתית, הנחיית קבוצות- מקראה, ירושלים: מרכז ציפורי, 1997, עמ' 11-30
- ↑ Zahavi, Dan, Group‐identification, collectivism, and perspectival autonomy, The Southern Journal of Philosophy, 2023, עמ' 66-67
- 1 2 3 4 Bruce W. Tuckman, Developmental Sequence in Small Groups', Classics for Group Facilitators, 1965, עמ' 384