דעה קדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דעה קדומה היא רגש, לרוב שלילי, כלפי אדם אחר, עוד בטרם התקיימה עימו אינטראקציה חברתית, כל זאת על סמך השתייכותו החברתית של הפרט. בעוד שסטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והדבקת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה איתה האדם בא במגע, דעות קדומות נוגעות ליסוד הנפשי שבחוויה זו. מדובר ברגשות שליליים כלפי קבוצה חברתית וכל מי שחבר בה.

ההגדרה הקלאסית של "דעה קדומה" מקורה בעבודתו של גורדון אולפורט, "טבעה של דעה קדומה" משנת 1954. לפי גורדון, יש לדעה קדומה שני מרכיבים, יחס ואמונה, והיא באה לידי ביטוי ברמות הולכות וגדלות של אינטנסיביות; הוצאת דיבה, הימנעות, אפליה, אלימות והרס פיזיים, (ראו סולם אולפורט).

תאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר תאוריות המציעות הסברים לדעות קדומות. ההסבר הראשון אישיותי, והשלושה האחרים סוציולוגיים-חברתיים.

  • אישיות סמכותנית - על פי גישה זו, דעות קדומות הן תוצר של פתולוגיה אישיותית. בעלי אישיות סמכותנית חשים עוינות כלפי כל מי שאינו חבר בקבוצה שלהם.
  • גישת הקונפליקט החברתי - גישה זו רואה בדעות הקדומות תוצר של מאבק אינטרסים בין קבוצות שונות. כאשר ישנם אינטרסים מנוגדים, מתפתחת עוינות בין הקבוצות והדעות הקדומות צפות ועולות.
  • גישת החסך היחסי - כאשר ישנו פער בין רמת החיים של הפרט ובין רמת החיים לה הוא ראוי לדעתו, מתפתח חסך המייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות. בעוד שנראה שתחושת חסך של הפרט לא מניעה התפתחות דעות קדומות, תחושת חסך קבוצתי מייצרת רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.
  • תאוריית הזהות החברתית - על מנת לשפר את הערכתה העצמית, נוטה הקבוצה החברתית לבדל עצמה מקבוצה חברתית אחרת. הבידול העצמי, הכולל נטייה לאפליית הקבוצה החברתית האחרת, מייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.