דעה קדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דעה קדומה היא עמדה נלמדת, לרוב שלילית, כלפי נושא מטרה כלשהו, עוד בטרם התקיימה עמו אינטראקציה חברתית, כל זאת על סמך השתייכותו החברתית של הפרט. בעוד שסטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והדבקת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה איתה האדם בא במגע, דעות קדומות נוגעות ליסוד הנפשי שבחוויה זו. מדובר, לרוב, ברגשות שליליים כלפי קבוצה חברתית וכל מי שחבר בה.

ההגדרה הקלאסית של "דעה קדומה" מקורה בעבודתו של גורדון אולפורט, "טבעה של דעה קדומה", משנת 1954. לפי גורדון, יש לדעה קדומה שני מרכיבים, יחס ואמונה, והיא באה לידי ביטוי ברמות הולכות וגדלות של אינטנסיביות; הוצאת דיבה, הימנעות, אפליה, אלימות והרס פיזיים, (ראו סולם אולפורט).

קשר בין עמדה פוליטית לבין דעה קדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים פסיכולוגיים שהוצגו בינואר 2017 בכנס השנתי של "האגודה לפסיכולוגיה חברתית ולפסיכולוגיה של האישיות" (SPSP), הראו כי גם שמרנים וגם ליברלים לוקים במידה שווה בדעות קדומות כלפי בעלי השקפות אחרות[1].

הפסיכולוג מארק ברנדט (מאוניברסיטת טילבורג) הראה במחקרו שבארצות הברית קיים דפוס קבוע של דעות קדומות לפי תפיסה פוליטית; לשמאלנים יש נטייה לדעה קדומה שלילית כלפי שמרנים, נוצרים פונדמנטליסטים, עשירים, אנשי תנועת מסיבת התה, חברות ענק, נוצרים מאמינים, מורמונים, אנשי צבא, קתולים, שוטרים, רפובליקנים ודתיים. במקביל, לימניים יש נטייה לדעה קדומה שלילית כלפי ליברלים, להט"בים, פמיניסטיות, אתיאיסטים, נזקקי רווחה, מהגרים בלתי-חוקיים, שחורים, מדענים, היספנים, איגודים מקצועיים, בודהיסטים, מוסלמים, היפים, היפסטרים, תומכי המפלגה הדמוקרטית, פאנקיסטים, מהגרים ובעלי הכנסות נמוכות[1].

בשנת 2016 התראיין ברדיו ד"ר ג'ון מייטון (John Mighton) וסיפר על ניסוי שבו הראו לשתי קבוצות נבדקים בעלי דעות פוליטיות מנוגדות שני סרטונים. בסרטון הראשון הם ראו אדם מהמפלגה שהם משויכים אליה כשהוא סותר את דברי עצמו, ובסרטון השני אדם מהמפלגה המנוגדת להם עושה זאת. ממצאי המחקר הראו כי שתי הקבוצות לא ראו את הכשל כשהיה מדובר בחבר המפלגה שהם השתייכו אליה, מה שהעיד על הטיה קוגניטיבית שקשורה לדעה הקדומה שיש להם על המפלגה האחרת.[2]

תאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר תאוריות המציעות הסברים לדעות קדומות. ההסבר הראשון אישיותי, והשלושה האחרים סוציולוגיים-חברתיים.

  • אישיות סמכותנית - על פי גישה זו, דעות קדומות הן תוצר של פתולוגיה אישיותית. בעלי אישיות סמכותנית חשים עוינות כלפי כל מי שאינו חבר בקבוצה שלהם.
  • גישת הקונפליקט החברתי - גישה זו רואה בדעות הקדומות תוצר של מאבק אינטרסים בין קבוצות שונות. כאשר ישנם אינטרסים מנוגדים, מתפתחת עוינות בין הקבוצות והדעות הקדומות צפות ועולות.
  • גישת החסך היחסי - כאשר ישנו פער בין רמת החיים של הפרט ובין רמת החיים לה הוא ראוי לדעתו, מתפתח חסך המייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות. בעוד שנראה שתחושת חסך של הפרט לא מניעה התפתחות דעות קדומות, תחושת חסך קבוצתי מייצרת רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.
  • תאוריית הזהות החברתית - על מנת לשפר את הערכתה העצמית, נוטה הקבוצה החברתית לבדל עצמה מקבוצה חברתית אחרת. הבידול העצמי, הכולל נטייה לאפליית הקבוצה החברתית האחרת, מייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 דוד וינברג, ‏"שמאלנות וסובלנות: מילים נרדפות?", השילוח 5, יולי 2017
  2. ^ The Discovery of the Heart, CBC News, ‏April 13, 2016
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.