תווך בין-פלנטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התווך הבין-פלנטרי הוא החומר הממלא את מערכת השמש ומערכות פלנטריות אחרות, בתוכו נעים כוכבי לכת, אסטרואידים וכוכבי שביט. התווך מורכב מאבק, קרינה קוסמית ופלזמה חמה מרוח השמש. הטמפרטורה של אלמנטים שונים בתווך שונה, ועבור האבק הטמפרטורה נעה בין 200 מעלות קלווין במרחק של 2.2 יחידות אסטרונומיות (AU) מהשמש ובין 165 מעלות קלווין במרחק של 3.2 AU. צפיפות התווך נמוכה מאוד, כ-5 חלקיקים לס"מ מעוקב בקרבת כדור הארץ, וקטנה ככל שמתרחקים מהשמש באופן ליניארי בריבוע המרחק. הצפיפות תלויה גם בשדות מגנטיים ובפליטות מסה מעטרת השמש, ויכולה להגיע גם ל-100 חלקיקים לס"מ מעוקב.

התווך נמצא במצב פלזמה, ולכן בעל מאפיינים של פלזמה ולא של גז. למשל, התווך נושא עמו את השדה המגנטי של השמש, בעל מוליכות חשמלית גבוהה, יוצר שכבות כפולות במקומות בהם הוא מקיים אינטראקציה עם מגנטוספירה של כוכב לכת כלשהו או ההליופאוזה, ומקיים תופעות של פילמנטציה (למשל זוהר הקוטב).

הפלזמה בתווך אחראית לכך שהשדה המגנטי של השמש המגיע לכדור הארץ חזק פי 100 מהערך הצפוי אם החלל היה ריק (10−9 טסלה ולא 10−11 טסלה). מהמודל המגנטו-הידרודינמי נובע כי התנועה של נוזל מוליך (כדוגמת התווך הבין-פלנטרי) בתוך שדה מגנטי, משרה זרמים חשמליים שבתורם מייצרים שדות מגנטים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.