תומאס אלסגארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאזן מדליות
סקי למרחקים
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור Flag of Norway.svg  נורבגיה
זהב לילהאמר 1994 30 ק"מ חופשי
זהב נאגנו 1998 15 ק"מ מרדף חופשי
זהב נאגנו 1998 4x10 ק"מ שליחים
זהב סולט לייק סיטי 2002 4x10 ק"מ שליחים
זהב סולט לייק סיטי 2002 2x10 ק"מ מרדף
כסף לילהאמר 1994 4x10 ק"מ שליחים
אליפות העולם
מתחרה עבור Flag of Norway.svg  נורבגיה
זהב תאנדר ביי 1995 4x10 ק"מ שליחים
זהב טרונדהיים 1997 4x10 ק"מ שליחים
זהב רמזאו 1999 15 ק"מ מרדף חופשי
זהב לאהטי 2001 4x10 ק"מ שליחים
זהב ואל די פיים 2003 30 ק"מ קלאסי
זהב ואל די פיים 2003 4x10 ק"מ שליחים
כסף רמזאו 1999 30 ק"מ חופשי
כסף רמזאו 1999 4x10 ק"מ שליחים
ארד טרונדהיים 1997 30 ק"מ חופשי

תומאס אלסגארדנורבגית: Thomas Alsgaard נולד ב-10 בינואר 1972) הוא גולש למרחקים נורבגי. אלסגארד היה מטובי הגולשים מאמצע שנות ה-90 עד פרישתו ב-2003, ונחשב על ידי רבים כגדול גולשי הקרוס-קאנטרי בסגנון חופשי, ורבים מטובי הגולשים היום למדו את הטכניקה שלו. במהלך הקריירה המגוונת שלו היה מסוגל לנצח בתחרויות בכל המרחקים, החל בספרינט וכלה ב-50 ק"מ, הן בטכניקה חופשית והן בטכניקה קלאסית. בסך-הכל, אלסגארד זכה ב-15 מדליות במשחקים האולימפים ובאליפויות העולם בסקי נורדי, מה שהופך אותו לאחד מהגולשים המצליחים בהיסטוריה. בתחרויות הארציות, הוא ייצג את מועדון הסקי של איידסבולד (EVS).

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלסגארד נולד בלורנסקוג וגדל בכפר פאלטבי באנבאק, נורבגיה, והשתתף במירוץ הקרוס-קאנטרי הראשון שלו בגיל שלוש, מול הרבה ילדים בני חמש, וניצח במירוץ. שנה מאוחר יותר, חשבו שאלסגארד אבד בכפר שבו משפחתו גרה, עד שנמצא באזור גלישה מקומי, עומד להתחיל בפעם השלישית מסלול מעגלי באורך של 9 ק"מ. אלסגארד טוען שהמשיכה שלו לגלישה נובעת מאהבתו להיות בטבע.

קריירה אתלטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצת הדרך הראשונה של אלסגארד חלה כשהוא זכה בשלוש מדליות זהב באליפות העולם לנוער ב-1991, ובמדליית כסף ב-1992. בתחרות הבינלאומית הראשונה שלו, באולריכן (שווייץ) ב-9 בינואר 1993 סיים במקום ה-16. במהלך העונה לא הגיע לאף תוצאת פודיום, אבל הגיע כמה פעמים לעשירייה הראשונה, מה שהוביל אותו למקום ה-20 בגביע העולם. במהלך העונות הבאות, סיים על הפודיום פעם אחת לפחות בכל עונה. לזכותו 13 ניצחונות ו-29 סיומים על הפודיום בגביע העולם בקרוס-קאנטרי. בנוסף, זכה בגביע העולם לשנת 1997-98, הגיע למקום השלישי ב-2000-01 והיווה את הסגן ב-2001-02.

פריצתו הבינלאומית חלה באולימפיאדת לילהאמר (1994), כשהוא זכה במירוץ ל-30 ק"מ בפער גדול, 47 שניות לפני ביורן דאהלי במקום השני. בעקבות כך אלסגארד, שרק היה לבן 22 חודש לפני כן, שובח על ידי התקשורת כיורש העתידי לכוכבים הנורבגים של אותה תקופה, דאהלי ווגארד אולבאנג. בנוסף לכך השתתף כשליח השלישי במירוץ השליחים, כשהשליח האחרון היה שמור לגיבור הלאומי דאהלי. הציפייה בנורבגיה הייתה לניצחון, והמלך היה נוכח גם בתחרות. בסופו של דבר, דאהלי הפסיד לסילביו פאונר האיטלקי בישורת האחרונה, מה שהוביל לזכייה במדליית הכסף ואכזבה מרה בנורבגיה, וביקורת בתקשורת על הבחירה בדאהלי, שלא היה ידוע ביכולות הספרינט שלו, דווקא כשליח האחרון. הוא השתתף באולימפיאדה גם במירוץ הקלאסי ל-10 ק"מ, אבל הגיע שם רק למקום 24.

החל מ-1995, הוא שימש באופן קבוע כשליח האחרון עבור נורבגיה במירוצי השליחים, בעקבות הכישלון בלילהאמר. הבחירה בו התגלת כמוצלחת, כשבמסגרת תפקידו, בין 1995 ל-2003, הוא הוביל את נורבגיה ל-6 מדליות זהב, והם הפסידו פעם אחת בלבד במירוץ שליחים באולימפיאדה או באליפות העולם - ברזמאו ב-1999, כשהוא הפסיד לכריסטיאן הופמן (אוסטריה) בספרינט לקו הסיום.

אליפות העולם הראשונה שלו, בת'אנדר ביי (1995) הייתה אכזבה לאלסגארד, כשתוצאתו הטובה ביותר הייתה מקום 8 בתחרות המרדף ל-15 ק"מ (סגנון חופשי). מלבד זאת, סיים במקום ה-21 בתחרות הקלאסית ל-10 ק"מ ובמקום ה-27 בתחרות החופשית ל-50 ק"מ. למרות זאת, הוביל בבטחה את נבחרת השליחים הנורבגית לניצחון.

אליפות העולם בטרונדהיים (1997) הייתה מוצלחת יותר עבורו, כשהוא זוכה במדליה הראשונה שלו באליפות העולם, מדליית הארד במירוץ בסגנון חופשי ל-30 ק"מ, בנוסף למקום רביעי במירוץ המרדף ל-15 ק"מ בסגנון חופשי ומקום 11 במירוץ הקלאסי ל-10 ק"מ. כמו כן, זכה בזהב עם נבחרת השליחים.

באולימפיאדת נאגנו (1998) הגיע למקום החמישי במירוץ הקלאסי ל-10 ק"מ, אבל זכה במירוץ המרדף העוקב ל-15 ק"מ בסגנון חופשי (בו הגולשים מוזנקים לפי התוצאות שקבעו במירוץ ל-10 ק"מ), כשבמסגרת המרדף הוא מדביק את דאהלי, המנצח במירוץ ל-10 ק"מ, ומביס אותו בישורת לקו הסיום. הוא סיים במקום ה-6 במירוץ בסגנון חופשי ל-50 ק"מ. בנוסף, הוא הוביל את נורבגיה לניצחון במירוץ השליחים. עונה זו הייתה מוצלחת במיוחד לאלסגארד ובה זכה גם בגביע העולם וגם בגביעים המיוחדים למירוצי מרחק ומירוצי ספרינט (שהוענקו החל מעונת 1996-97).

מאז נאגנו, מירוצי המרדף התגלו כמומחיות של אלסגארד, כשהוא זוכה בהם גם באליפות העולם ב-1999 וגם באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002). ברמזאו זכה גם במדליית כסף במירוץ ל-30 ק"מ בסגנון חופשי (שם הפסיד למיקה מילילה) והגיע למקום ה-14 בתחרות ל-10 ק"מ בסגנון קלאסי. בנוסף לכך, זכה במדליית הכסף במירוץ השליחים, במסגרת הפסדו המפורסם להופמן בישורת האחרונה.

באליפות העולם בלאהטי (2001), אכזב כשיצא ללא מדליה אישית, ותוצאתו הטובה ביותר הייתה מקום חמישי במירוץ המרדף הכפול ל-20 ק"מ. למרות זאת, הוביל את נבחרת השליחים לניצחון.

באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) המשיך את הצלחותיו במירוץ המרדף, כשזכה במדליית זהב במרדף הכפול ל-20 ק"מ (10 ק"מ קלאסי + 10 ק"מ חופשי), ביחד עם פרודה אסטיל שקבע זמן זהה, לאחר שהיה בפיגור של 36 שניות אחרי אסטיל בסוף החלק הקלאסי. בתחילה הוענקה מדליית הזהב ליוהאן מוהלג, גרמני שייצג את ספרד, שנפסל מאוחר יותר על שימוש בסמים. לאחר האישור המחודש של פסילתו, הוענקה מדליית הזהב לאלסגארד ולאסטיל. בנוסף, הוא הגן ביחד עם נבחרת השליחים הנורבגית על תוארם מנאגנו. בנוסף, סיים במקום ה-12 במירוץ ל-30 ק"מ בסגנון חופשי (זינוק המוני).

באליפות העולם האחרונה שלו, בואל די פיים (2003), זכה אלסגארד במדליית זהב במירוץ ל-30 ק"מ בסגנון קלאסי, המדליה האישית הראשונה שלו בתחרות קלאסית טהורה (הוא זכה לפני כן בתחרויות שחלק מהן נערכו בסגנון קלאסי, כמו מירוצי המרדף). למרות הצלחתו זו, קבע גם את התוצאה הגרועה בקריירה שלו בתחרות מרכזית שם, כשסיים במקום ה-41 בספרינט. בפעם האחרונה בקריירה, הוא הוביל את נבחרת השליחים הנורבגית לניצחון.

בשנת 2001 קיבל את מדלית הולמנקולן, ביחד עם אדם מאליש ובנט סקארי. לאחר עונת 2002-03, החליט לפרוש. בין הישגיו הוא זכייה במדלית זהב אחת לפחות בכל אליפות עולם או אולימפיאדה בה השתתף. בנוסף, הוא מחזיק בשבע מדליות זהב מאליפות נורבגיה.

במסגרת טכניקת הגלישה, אלסגארד פיתח את "צעד אלסגארד" (הידוע גם כ"ריקוד פשוט" בנורבגיה, החלקה-2 בקנדה או V-2 חלופי בארצות הברית) במסגרתו דוחף את עצמו הגולש בעזרת מקלות בכל צעד שני, והוא היום בשימוש רווח במישור ובעליות ובירידות מתונות. הטכניקה היוותה שילוב של טכניקת ה-V-1 וטכניקת ה-V-2.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו, אלסגארד היה ליועץ טכני לאלפינה ספורט, ועבד במחלקת המגפיים הנורדיות. אלסגארד נהג לגלוש עם ציוד סקי של מאדסהוס, שותפה של אלפינה, והיה מעורב בפיתוח מגפי סקי. לאחר מכן היה למאמן הקרוס-קאנטרי של נבחרת הביאתלון הנורבגית. לאחר מכן, היה עוזר מאמן לנבחרת הקרוס-קאנטרי השבדית, תחת המאמן הראשי אינגה בראטן, בין השאר באולימפיאדת טורינו (2006). בינואר 2007, השותפות הסתיימה.

לאחר סיום קריירת האימון שלו, אלסגארד היה לפרשן ספורט עבור רשת הטלוויזה הממלכתית בנורבגיה, NRK. החל מעונת 2007-08, הוא חזר להתחרות בקרוס-קאנטרי בגביע המרתון ובכמה תחרויות אחרות, אם כי לא בנבחרת הלאומית, אלא הוא הצטרף לנבחרת Team Fast. במסגרת השתתפותו ב-5 במרץ 2008 במירוץ Vasaloppet בסגנון חופשי ל-90 ק"מ, הוא הפתיע את כולם כשסיים במקום ה-5.

אלסגארד השתתף באליפויות נורבגיה בשנים הבאות. ב-2010, הכריז שמטרתו היא להיות בין 25 הראשונים, אבל הרשים עם מקום 14. בשנת 2011, אלסגארד הגיע למקום שלישי במירוץ הקלאסי ל-15 ק"מ, כשהוא מביס רבים מחברי הנבחרת הלאומית, ומנוצח רק על ידי אלדר רונינג (זהב) ומרטין יונסרוד סונדבי (כסף), מה שיצר סנסציה בנורבגיה. הוא חזר על ההישג ב-2012 (הפעם בסגנון חופשי), כשבעקבות זאת הוא הביע תסכול מחוסר האגרסיביות והיוזמה של האתלטים הצעירים יותר ושל הנבחרת התומכת בהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]